|
קו אחד רצוף וזהו בכלל לא היית מוכן
עכשיו אני בוכה עלייך על הסדין הלבן
קו אחד ארוך ושקט בא רגש של אשמה
אם יכולתי הייתי ותמיד אצטער נשמה בנשימה
קו אחד אין דופק שם הלב נשאר
באותו יום ארור באותו יום קר
אני זוכר שברגע הפכתי יתום
קו אחד ארוך מבדיל בין סיוט לחלום
אם הייתי יכול אמא הייתי יכול
רק לבכות על עצמי או על אבן ליפול
אם הייתי יכול אמא הייתי יכול
לחבר שאלות ולעולם לא לשאול
קו אחד ירוק וזהו גוף הפך גופה
זעזוע עמוק בי נשאר גם אותך הם כיסו בשמיכה
אני זוכר שאמרו לי חייבים להמשיך
באותו יום החלטתי שהקו בשבילי
אם הייתי יכול אמא הייתי הולך במקומך
בשביל קו מסובך שרק התחיל להסתבך
ואני חצי ילד חצי עצב גדול
מתבגר לי בשקט לא רצית שאפול
אז יצרתי קוים וקבעתי גבולות
זו הארץ שלי בין המצבות
מוקדש לאמא
יפה אזולאי
ז"ל |
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.