אמא לא קראה את זה ולא תקרא את זה.

זה הנסיון האחרון שלי להבין איך נראית דקה אחת של החיים האלה
בראש שלך.
המכתב הזה הוא לא בשבילך, הוא בשבילי, בשביל שאדע שעשיתי את
המקסימום בכדי לחדור את החומה הזאת שבה אתה חי מאז שאני "מכיר"
אותך. אני כותב "מכיר" כי אתה ואני יודעים שאתה לא מכיר אותי
ואני לא אותך. אין לי מושג מה עובר לך בראש, מה מניע אותך,
למעשה כלום. וגם לך אין שום מושג עלי, ואתה יודע את זה.

ככל שתמהר להבין שאמא לא קשורה לזה, אז אולי תוכל לראות את
הדברים בצורה שהם באמת.

אני לא כועס עליך על דברים שעשית.
אני כועס עליך על דברים שלא עשית.

לא מסכים עם תפיסת העולם המצ'ואיסטית שהאשה צריכה לגדל את
הילדים, לא מסכים ולא אסכים.

לא יודע מאיפה הבאת את ההתנהגות הזאת והערכים האלה, ואם כבר
אתה חושב שזה צריך להיות ככה, אז למה אתה מאשים את אמא שהיא
עשתה טעויות כאלה ואחרות? הרי זה התפקיד שלה בכל מקרה, לא היית
יכול לעשות אותו, כי אתה ה"גבר" לא?

מבחינתי, אתה שומר על עצמך יותר ממה שאכפת לך מאנשים אחרים, זה
נכון שאתה הכי חשוב לעצמך, אבל אתה לא חושב שאתה יום אחד
תתעורר ותבין שהילדים שלך לא רוצים לפגוש אותך? פשוט לא רוצים,
לא כי הם כועסים, כי אתה הפכת את עצמך לדמות שמגדירה את עצמה
רק על ידי פגיעה באמא.

לא מגיעה לך אהבה כמו שאמא מרגישה אליך, היא הגנה עליך יותר
מדי פעמים ואתה עדיין מבזה את עצמך שוב ושוב בזה שאתה מאשים
אותה בטעויות של ה"ילדים שלה" בטענה שאתה היית עושה את זה יותר
טוב.

אז שוב, אתה יכול לחזור לקונכייה שלך ולשכנע את עצמך שאתה
צודק, אני מבטיח לך שאני לא אכעס. כעסתי מספיק, סבלתי מספיק.
יש אנשים שרוצים לחיות את חייהם כמו שאתה חי את חייך, אין לי
מה לעשות בנדון ולא אנסה לשנות אותך יותר, נמאס.

אני לא שונא אף אחד ובטח שלא אותך, אתה מתנהג כאילו השליטה
בויכוח יותר חשובה לך מכל דבר אחד בעולם, כולל הילדים שלך. אם
אתה חושב שאתה לא יכול לשנות את דעתי, אז אתה טועה. יש דברים
שלא שוכחים, אבל אם אתה מוכן לשכוח אותי, אז אני לא אבכה על
זה, כי מי שלא רוצה לא צריך.

תדע לך, שאני לא יודע למה אני בכלל כותב את זה, הרי ברור לי
שאתה לא תשתנה ותמיד יהיה חשוב לך להיות בשליטה יותר מהכל,
בשליטה ברגשות שלך, בשליטה בחיים המוגנים שלך.
החיים הצפויים שלך.

אני סיימתי, אין לי יותר מה להגיד, אין לי מה להגיד סליחה על
מה שאמרתי לך בכל השנים האלה כי זה נבע מהרצון שלי לפגוע בך
חזרה, לשבור את החומה, להעיר אותך, להוציא אותך מהקבעונות,
מהשנאה הזאת שאתה מפגין למשפחה שלך, פשוט שנאה.

ההחלטה בידיים שלך, היא כבר לא אצלי. אני לא חושב שיש אדם עלי
אדמות שהוא נמצא בשפיות דעתו וירצה להיות ביחסי שנאה עם המשפחה
שלו, לא אכפת לי מה אתה עושה עם אמא, בעיה שלה שהיא נשארה
איתך.

אז או שאתה לא שפוי, אז לא אכעס יותר, או שאתה באמת לא
מעוניין, אז לא אכעס יותר.