ויני פו הדוב היה דוב מאוד חולמני, וכשהוא עייף הוא יכול
לדמיין דברים אשר לא חלמתם עליהם. הוא פשוט חולם בהקיץ, פשוט
כך. אבל עזבו זה לא משהו רציני...
פו שמע לא פעם על התועלים ונכסף כבר להיפגש עימם ולהכירם כי
אכן שמוע שמע שהם מאוד נחמדים וחברותיים ובסה"כ הם מתגוררים
באותו היער.
לבטח ישמחו התועלים להיפגש עמו, שכן ויני פו הוא מאוד חברותי,
לו עצמו יש הרבה חברים, חברים שונים וביניהם חזרזיר, איה, נמיר
וקנגה וכמובן כריסטופר רובין, שהיה מוכן לטכס עצה לכל בעיה
ולארגן פגישות לחבר'ה, חבר'ה טובים, איכותיים, אכפתיים, דואגים
אחד לשני.
במוחו של פו גמלה החלטה ללכת ולחפש תועלים, אמנם הם גרים
בחורשה אך פו כבר יכול לבדו לצעוד לשם וליהנות בחברתם של חבר'ה
טובים, סקרנים, יודעים לעשות כיף שבמחציתם כל אחד היה חולם
להיות.
וכך מתחיל סיפורינו.

ביום חורף אחד עמד חזרזיר בחוץ, וטאטא את השלג ליד פתח ביתו.
נשא חזרזיר את עיניו, והנה ויני פו לפניו. ופו סובב הולך
במעגל, שקוע בהרהורים.
קרא לו חזרזיר בשמו, אך הוא לא נענה והמשיך בסיבו.
- שמע נא.- אמר חזרזיר- מה אתה עושה?
- אני עוקב אחר מישהו- אמר ויני פו בקול מסתורי מאוד.
- אחר מי אתה עוקב?- שאלו חזרזיר ונתקרב אליו.
- שאלה זו שואל אף אני את עצמי. אף אני שואל: אחר מי?
- ומה אתה עונה?
- כל זמן שלא השגתי אותו, אינני יודע- אמר ויני פו- הבט!- והוא
הצביע על הקרקע-                
 מה אתה רואה כאן?
- עקבות- ענה חזרזיר. - עקבות רגליים- ייבב מרוב התרגשות.-
אוי, פו! אולי זה ת-ת-תועל.
- אולי- אמר פו- אולי כן ואולי לא. לעולם אינך יודע טיבם של
עקבות.
כך השיב בקצרה והוסיף ללכת אחר העקבות.
וחזרזיר, שעמד והסתכל בו שעה קלה, נשא רגליו ורץ אחריו.
מה שמח חזרזיר, הנשר אומנם לא רואה תועלת בתועלים אך חזרזיר
מבין, חזרזיר יודע להבחין שנשר זה דפוק היה ומה גם שהינשוף
החכם מעריץ תועלים.
חזרזיר הגביר את קצב צעדיו בכדי להדביק את צעדיו של פו הנמהר.
- פו, למה לא רואים אותך אחי?
- מה אתה סח?
- אשכרה, מה קורה? לא ראיתיך כבר שבוע.
- בי"ס, חוזרים ללימודים אתה יודע... וגם אוסף דבש.
- אוסף דבש?!
- כן הרבה דבש, אני אוהב דבש ובכיף אתחלק בו עם חברים, רוצה
קצת?
- כן, אך לא עכשיו, אני יותר מדי נרגש, הבה ונראה לאן העקבות
מובילות...

פתאום ויני פו עמד מלכת וגחן משתומם על העקבות.
מה קרה?- שאל חזרזיר.
- מוזר מאוד- אמר דוב- יש כאן שתי חיות, כנראה. מישהו חדש
הצטרף למישהו הקודם ומעתה ממשיכים שניהם את דרכם יחד.
- אולי תילווה אלי חזרזיר? ואולי תזכה לראות תועלים
אמיתיים...
נתגרד לו חזרזיר ברוב חן באוזנו ואמר, שעד היום השישי פנוי הוא
מכל עבודה וישמח מאוד ללוותו, אם באמת זהו תועל.
- רצונך לומר: שני תועלים- אמר ויני פו, וחזרזיר השיב בהנהון.
וילכו שניהם.

באותו מקום עמדה חורשה קטנה של עצי לגש ושני התועלים אם אמנם
תועלים היו, סבבו כנראה אותה חורשה. ופו וחזרזיר שהלכו
בעקבותיהם, סבבו אף הם החורשה, ובעודם מהלכים ויני פו קודח
ממוחו מחשבות ותכנונים לפגישה המיוחלת ומידי פעם מדבר עם בן
שיחו על הא ודא.
והעקבות נמשכים והולכים, נמשכים והולכים, ופו נהייה עייף
ונהייה עייף.
פתאום עמד פו מלכת והצביע בהתרגשות על הקרקע:
- הבט!
- מה?- שאל חזרזיר
- העקבות!- אמר ויני פו- חייה שלישית נצטרפה לשתי החיות
האחרות!
והם המשיכו בדרכם, מהורהרים במקצת וחזרזיר שנזכר בדבר מה הצטער
על כך שעליו ללכת וכך נפרד מפו.
פו ממשיך ועפעפיו כבדים עליו אך לפתע עמד פו שוב מלכת וליקק את
קצה חוטמו, כדי לצננו במקצת, שכן מעולם לא היה מלוהט ונרגש
כל-כך. ארבע חיות צעדו לפניו.
וכך היה, לפניו היו העקבות: כאן נצטלבו וכאן נבללו זה עם זה אך
מפעם לפעם נראו בבירור עקבותיהם של ארבעה זוגות רגליים .
ופו משנס מותניו- נחוש בדעתו, אך לאחר עוד כברת דרך רצינית
נעצר, הכוח אזל, העיניים נסגרות, אזי התיישב באנחה על אבן
גדולה ואפורה שמסביבה אבנים כדמותה.
פו החליט לחכות. זה מקום נחמד וודאי תועלים יבואו להיפגש כאן
וכך מחכה החל לפהק ושקע במחשבות... ולפתע פתאום ראה חבר'ה
נחמדים, תועלים לפניו, הוא הוציא את צנצנת הדבש משקו וחילק
אותו בין התועלים, פטפט איתם ושמח לראות כמה מגובשים התועלים
והבחין חיש מהר באכפתיות של כל תועל ותועל ומידי פעם חלק להם
מניסיונו ודסקס עימם על נושאים בוערים...
פו מצמץ בעיניו ונוכח לדעת כי השעה מאוחרת ועליו ללכת, ושוב
מצמץ ונפרד מחבריו, האומנם כל זה קרה? חלומות פו התגשמו?
הרי אתם יודעים, לפעמים הוא חולם בהקיץ, אך מה גדולה שמחתו של
פו כשראה שכמות הדבש בצנצנת ירדה פלאים וכולם אכן חושקים בנופת
הצופים.

וכך פו המשיך לאסוף דבש וללכת כל שבוע לאותו אזור של סלעים
יקרים.
פעמים גם חזרזיר ליווה אותו, ונתרגשו יחדיו כשראו שהעקבות
מתרבים אך כמובן שגם כמה תועלים איכותיים היו מספקים, ופו
המשיך במנהגו ובהליכתו בחורשה, עקב אחריי העקבות המתרבות כדי
לקרוא לתועלים, כך כמה שעות.
זכורים לו מקרים שפגש חיות בדרך, כנראה תועלים אבל לא היה בטוח
כי היו בצל הצמחייה הסבוכה, הוא התחבר איתם לא רע וקרא להם
לבוא.
וכשהגיע לאבן שלו נתיישב וחיכה וחיכה עד שלפתע כולם הופיעו.
בכלל הם הרבו להיפגש, לעיתים שיחקו, לעיתים דסקסו, ולעיתים
ארגנו פעילויות ועזרו לחיות אחרות, למשל פעם אחת עזרו לאי-ה
החמור- עזרו לו להדביק את זנבו בחזרה.
ופו שמח להתחלק עימם בדבש אשר באמתחתו.
אחר היה חוזר הביתה לסעוד את ליבו ונרדם חיש מהר.

לאחר כמעט שנה וחצי עילאית, פו נזכר שמזמן לא ראה את כריסטוף
ונפשו מבקשת לראות את חברו הטוב. טוב, פעם אחרת,כעת אין לו
פנאי- הוא קבע עם התועלים פגישה...
וכך כדרכו בקודש, הלך לקרוא להם ואחרי הפגישה המלבבת, החליט
לחתוך דרך עץ עמוס כוורות בכדי לאסוף דבש, רק לא להיעקץ.
כשהגיע ליד אותו העץ כלו כבר כוחותיו, הוא התרווח, התנשף קצת
ונשען על גזע עץ וכצפוי החל לנמנם.
והופ, נעקץ משנתו כשצעקות פו פו מהדהדות בראשו מה זה?
פו נשא עיניו השמיימה, וכששמע שנית קול שריקה, הסב את עיניו
לעץ השכן, עץ אלון גבוה וראה שם בין ענפיו את ידידו.
- הנה כריסטוף רובין!- אמר
כריסטוף רובין ירד לאיטו מן העץ.
דובי דוב פותה!- אמר- אני בא לכאן לעיתים קרובות ותמיד רואה
אותך בסביבת החורשה, תחילה מקיף פעמיים את החורשה לבדך, פעמים
חזרזיר מצטרף אליך ושניכם ממשיכים להקיף את החורשה ואז דובי,
בשעות המאוחרות אתה מתיישב על אבן אפורה גדולה שם ומוציא דבש
ומתחיל לבהות.
מה קרה לך? ואני קורא לך ואתה לא עונה אפילו כשאני מתקרב אליך
ומנסה להעירך, אתה פשוט חולם בהקיץ! מה יש באותם אבנים שאתה
הולך לשם?    
פו פיהק, נתגרד פעמיים בחוטמו, חיבק את כריסטוף - אני שמח
לפגושך.
- כן, אבל לא ענית לי.
פו הנהן ונפנף בידו לשלום לעבר השיחים.
רובין עיקם מבטו.
- רובין, אני נפגש עם תועלים, זה נהדר.
- איפה?
- שם, ליד האבנים.
- מה? אתה לא מקשיב?!
- הנה אני מחלק להם מהדבש!

פו הוציא את הדבש.
כריסטוף בחן את הצנצנת ואמר לפו: "תגיד פו, אתה לא מתכוון
לעשות שום דבר עם החור    
בצנצנת? כל הדבש שלך יזל משם."
ופו, כתשובה הפציר בכריסטוף לשמור על קשר ופנה לביתו כשחיוך
מרוח על פרצופו.