האדם הוא כמו שוקולד.
שוקולד חלב המסמל את הצדיקים פשוטי העם.
שוקולד מריר הנמשל לנוטים לעצבות ולדיכאון שביננו.
שוקולד קרמל הנמשל לבעלי שמחת החיים התמידית, התמימים
והטהורים.
שוקולד עם אגוזים הנמשל לאלה החכמים, המלאים חלקיקי ידע נרחב.
שוקולד נמס המסמל את שוחרי השלום והאהבה, הפילוסופים
והמיסטיקנים.
טבלאות שוקולד המסמלות את הגיבורים שנרשמו בספרי ההיסטוריה.
שוקולד עם מילוי יין- מסמל את בעלי המעמד הגבוה, בני העשירון
העליון.
ואחרונה היא אבקת הקקאו המסמלת את החלשים בחברה, הזקוקים
לתמיכה והושטת יד.

רבים ומגוונים הם סוגי השוקולד, וכל אחד מאיתנו בוחר לו את
הטעם המועדף עליו.
ישנן עטיפות מהודרות ומזמינות, ישנן עטיפות פשוטות וצנועות,
ישנן חפיסות שוקולד שניתן לפתוח בקריעה אגרסיבית וכאלה הנפתחות
אט אט ורק לאחר הפגנת זהירות מצידנו - האוכלים.
לאחר פתיחת העטיפה נגלה בפנינו עולם ומלואו. אל לנו לחשוש מפני
טעימת סוגים חדשים כי נכונה לנו הפתעה טעימה, מעוררת ומרננת
נפש.

ספק כי יש אדם האוהב לזלול בתאווה את כל סוגי השוקולד.
ישנם המעדיפים את רובם, ישנם החושקים במעטים ויש אף כאלה
המתנזרים לחלוטין מן התענוג שבאכילה.
וחרף שלל הטעמים והסוגים השונים הקיימים, הרשו לי להזכיר פרט
אחד קטן ועם זאת עמוק:

כל שוקולד, ללא קשר לסוג, למרכיבים או לטעם, מתוק.