שדות לבי חרשתי בך
תלמי כל מאווי
מנחת חיים נתתי לך
עדות שורשי חיי.
פסעתי בשבילי הבר
בנוף מולדת מתערסל
בין הר אדום והמדבר
של ארץ ישראל.
מבראשית רוחות קדים
ישיבו עוז משנות כאב
כי לא אחדל, בי לא ייתם
היות שלך- מקול הלב.
זרעי חלום טמנתי בך
בדמע הם נבטו
ניצן תוחלת מזוכך
צלילי אורחות פרטו.
טיבעתי יחפותי בחול
בקצות צייה נטה הצל
שריגים לאדמתי אכבול
בארץ ישראל.
מבראשית רוחות קדים
ישיבו עוז משנות כאב
כי לא אחדל, בי לא ייתם
היות שלך- מקול הלב.
על הור ההר השמש רד
הפרי כבר נאסף
צבאים גלשו מהמורד
אל ערב נעטף.
גמעתי את המרחבים
רוחות נשבו לי לטייל
ניתבו דרכי באהבים
לארץ ישראל.
מבראשית רוחות קדים
ישיבו עוז משנות כאב
כי לא אחדל, בי לא ייתם
היות שלך- מקול הלב. |
