1

נגיד חשבת יש מקום אחר ללכת אליו שנברשות תלויות בו הפוך
(אור מפיצים רק במקום בו כבר אין חושך שאפשר לראות מה עושים)
ועמודי תלייה נעוצים בו עומדים ריקים מתוכן איש-ילוד-אישה
שערותיו לא מתבדר ברוח גופו לא נפרש ל- גופתו
עניבת חנק לא מכחילה צוואר כבסיס האש טרם תצהיב עצמה
ונגיד שחשבת שם לא ירוממו מילה כאל ואלים במלל לא יסתתרו
רוח-ים מגעת דשא וגלי ירק עד חוף נמשך
שבועות תלך צוחק בטרם דמע יצרוב לחייך ואדמה בה הלכת פעם
תכיר מדרך צעדייך ותברך שובך לממלכתה
ונגיד שחשבת כל אלה ועוד למשל שכינור ותוף חד הם
אך צלילם ססגוני-רבגוני ודרך מקום היא
גם פסנתר נשמע כך :
         כשהחגב דלק
         אחר טיפת הגשם הבוערת
         והאימה שאין לה שם
         לא קיימת בהכרח
והמסע שם מתחיל בצעד גדול שאין חשש לעשותו כלל לא
כי תמיד ואף-פעם הם מרכז המחנה והשוליים הם המקום
בו הארוחה נמצאת והריקוד שכל אחד ידע
אז נגיד שחשבת כל אלה,
                         אז מה?


    2

הכובען המטורף חי חי נשמע דבר פיו קולו-קולי
קולו קול לוקו מטורף חי חי אני זה הוא ותש כוחי

"תשמע" אמרת שעיר מדאגה "תשים את עצמך במקום
ההוא/ההיא/הזה/האלה ותראה פתאום מעיניהם זה פלא"
ועיניהם לקחתי מפגוש ראשם מלקק נקי סבך עצבים קרועים
להניח כבקשתו בחזית פני וראה זה פלא עיניהם-עיני
"אבל תשמע" אמרתי שדוף מאהבה "הנה אני במקומם
והאמת שלי מתוך עיניים אחרות אותה אמת כמו מעיני הארורות"

אבי איבד שיניו קהות אביו אכל הבוסר
ואני בתורי שיני מצהיבות בקרוב בקרוב אחבוש תותבות
ילדים לא אתן למלכות אדמה לא מלכות בני-אדם או שמיים
הכובען המטורף חה חה חי חי אני מלכותי שרועה בתוכי


    3

עבדנו לפעמים במקום שנקרא חבלה-הו
כמו מלאכים קטנים לבנים שנבהלים מגודל כנפינו שלנו
היינו מולקים ראש-עז ראש-חץ ראש-נו גם כן נמלקים
לפעמים
וכשנפשנו היתה ננקעת מכל העבודה הרבה שאין לעשותה
כי אם תגמר היו אומרים לנו אוי ואבוי מה נעשה עם עצמנו אח"כ?
לפעמים החפצים היו חפצים בחברתנו או רומזים
שהשימוש בהם יתייעל עד עשרת מונים אם נשתמש בהם
לא-כך לא-כך לא-כך כן ככה כשהידיים עושות את זה אוטומטי
רק אז היינו מרשים לעצמנו למות לרגע
ומחייכים לא מאוזן לאוזן עם כל הפנים והגוף
אלא לחי עד לחי בסוד

חבלה-הו היתה בית כמו שגולגולת היא בית מתחת לעור
כשלובן האימה עדיין נסתר ומוסתר לכן העין כך אומרים
לא מתגלגלת פנימה שלאנדע במקום זה יש עור-מת
עפעף שמכסה (לטובתנו) אישון מפני רוח ואור
ואמת

השלט מעל חבלה-הו אמר שנוצרה בדמותנו
עוד לפני שדמותנו היתה מכונת דמשרירים ורוח-חיה
ורק הזקנים באמת ותינוקי האל-חלד-לנצח
עוד זוכרים את השיר הישן :
         חבלה הו חבלה
         בין גדות שרויה
         על החבל המתוח
         בין הטבור והתלייה