עמדתי על המדרכה וחיכיתי לו, עד שבא. וכשבא, צפר לי וחייך את
החיוך המדהים שלו, שיכולתי להבחין בו אפילו מבעד לחלון הקסדה
שממנו הציצו רק העיניים התכולות שלו. הוא קם, הושיט לי את
הקסדה השניה והתיישב במקומו.  מאחר ולא ידעתי שהוא יאסוף אותי
עם הקטנוע, באתי עם חצאית הג'ינס הארוכה שלי עד הברך. הייתי
בטוחה שאני נראית בה כמו דתייה, ואם מישהו לא חשב ככה באותו
רגע, זה רק בזכות חולצת המעטפת השחורה שלי שממנה הציץ חריץ
שדיים יפה וחצוף.
איכשהו הנפתי את רגלי הנתונה במגף עור שחור עד הברך מעל
הקטנוע, מיקמתי את כפות הרגליים במקום המתאים ואחזתי בו בחוזקה
במותניים.
הנסיעה ארכה כחצי שעה. "מה את שותקת?" צעק לי כנגד הרוח "בדרך
כלל את לא סותמת את הפה!".
"זה בגלל שאני לא שומעת אותך! אי אפשר לדבר ככה!" השבתי, וידי
שוטטה בין הבטן המתוחה לחזה. יכולתי להרגיש בפטמה הקטנה בין
אצבעותיי. נצמדתי אליו יותר וקיוויתי שהחצאית לא תעלה מעלה
יותר ממה שהיא כעת - חצי הדרך בין הירך לברך. נהגי מכוניות
שנסעו לידנו, בעיקר בצמתים, בהו בי אוחזת בו בחוזקה, מתחככת
בו, כשהתחתונים שלי נצמדים לג'ינס ההדוק שלו והרוח חודרת
בקלילות פה ושם. יכולתי להתערב שהם מייחלים לרוח חזקה שתישא את
שולי חצאיתי אל על ותחשוף יותר מפיסת רגל חלקה.
כל הנסיעה שחזרתי בהתרגשות את ליל אמש בו פינטזתי שעות על
יצועי על מה אני אעשה עם ערן במשחק הסטריפ פוקר שהבטחתי לו
בתמורה לתמונות שצילם אותי במצלמה הדיגיטלית בביקורי הקודם.

רטט חלף בגבי כשנזכרתי איך הוא הלך לעבודה, השאיר אותי כהרגלו
לבדי בדירה השכורה הקטנה שלו, ממתינה לשובו, ואני נרדמתי
עירומה תחת השמיכה. איך הוא בא ופתחתי לו את הדלת עטופה בשמיכה
זוגית המשתפלת לרצפה, והיד אוחזת בכוח בשוליים שלא יברחו חלילה
מהחזה. המבט שלו, הסוקר, המשתוקק... כמה ייחלתי לחוש בו שנית
סורק את עורי.
המתח המיני הלא ממומש שהיה בינינו באותו יום, מעביר בי עד עתה
צמרמורות, ובייחוד כשהראיתי לו את החזה שגדל מעט מהפעם האחרונה
שהתראינו, תחת לחצו, בעיניים הפעורות. הוא היה קיים גם בנשיקה
החטופה שהענקתי לו לפני שנפרדנו לשלום, וגם בידיעה שהכתה שאם
לא עכשיו אז אימתי - ואז נזכרתי איך תפסתי לו את הראש והצמדתי
אל שלי, על טעימת הלשון שלו, השפתיים הרכות ההן שפינטזתי עליהן
עם הישבן המדהים שלו בכל פעם שהסתובב והלך מולי...
טעמתי מגן עדן, ואז הושלכתי באכזריות לגיהינום, בידיעה שהוא
כרגע מבחינתי "אלא לראותו בלבד"...
אך אותה נשיקה, הבהירה לי, שעוד יש סיכוי. פעם הוא לא נתן לי
אפילו לישון אצלו בספה מחשש שיתפתה. פתאום לא אכפת לו - הרחיק
לכת עד נשיקה, ואף רמז שהוא רוצה הרבה יותר.

שכבתי על המיטה על צדי וקראתי בספר קטן המכיל מעט מידע על כל
נושא כמעט בעולם, בעוד הוא הפריד את חבילת הקלפים למספרי שמונה
ומעלה.
"ערן, ידעת שהזמן מוגדר במדע כממד? איינשטיין טען שהיקום מורכב
מארבעה ממדים: אורך, גובה, עומק וזמן. הוא אמר שלפני המפץ
הגדול לא היה קיים הזמן המוכר לנו, ושלמעשה יש ליקום גיל
ובסופו של דבר הוא יקרוס לתוך עצמו ואז גם ממד הזמן יתקפל
פנימה כמו שאר הממדים, מה שאומר שבאותו רגע לא יהיה זמן
ביקום!!!".
ערן עמד מולי עם הפה פעור ורביעיית האסים בידו הימנית. "מרתק
ממש...", אמר בציניות.
"טוב, אז אני אספר לך על משהו יותר מעניין", אמרתי בהתלהבות,
"הידעת שערכו מחקר וגילו שהנשיקה הצרפתית מקצרת לך את החיים
בשלוש דקות עקב האצת פעילות הלב? ושבמהלך נשיקה צרפתית 17
שרירים משתתפים בה? וגם ששני האנשים מחליפים ביניהם כ-250
חיידקים, 9 מיליגרם מים, 0.7 מיליגרם חלבון ו..."
"שש...", הוא היסה אותי בחיוך. "אחר כך תדברי איתי כמה שאת
רוצה".  
השתרענו על המיטה זה מול זה, כשהוא נשען על השמיכה המגולגלת.
"טוב, אז החוקים הם שמהמרים הימור פתיחה, ולאחר חלוקת הקלפים
מהמרים כמו שצריך, הולך?"
"סבבה, חלק!" אמרתי, בעוד הוא ערבב כמומחה את הקלפים.
פתחתי את הקלפים באיטיות. איזה קלפים מחורבנים! שני אסים, מלך,
מלכה ועשר. "הימור פתיחה שלי זה מגף אחד", הכרזתי. הוא הימר על
הנעל.
"חלק שניים", אמרתי והוא נתן לי שניים והחליף לעצמו  אחד.
חייכתי. יצאו לי מלכה ונסיך. זוגיים זה לא משהו, אבל עדיף
מכלום. "טוב, על מה נהמר?" שאלתי. "אני אתן לך את הזכות להחליט
על הפריט שלי".
"על ה... חולצה שלך", הוא אמר ונעץ מבטים בחזה שלי, "אני אהמר
על החולצה שלי".
חייכתי לעצמי. כמה "לא צפוי".
"טוב, תפתח!" אמרתי ופתחתי את הזוגיים שלי. הזבל ניצח אותי עם
זוגיים אס ומלך!
הוא חייך לעצמו חיוך מדושן עונג. הורדתי מגף אחד ואז דידיתי
מולו בפוזה בלתי אפשרית עם הבדלי הגבהים בין כל רגל...
"תסתובב", אמרתי והוא הסיט את הפנים, אבל תפסתי אותו מציץ...
הורדתי את החולצה ונשכבתי מולו שוב, הפעם בחזיית בורדו. המשכנו
לשחק כשבכל פעם הבגדים נשרו מאיתנו. פעם אני ניצחתי אותו ופעם
הוא. לבסוף, מצאתי את עצמי לבושה רק בחוטיני והוא בגרב
ותחתונים. שכבתי עם הבטן כלפי המזרון, כדי בכל זאת לשמור
איכשהו על צניעות...
"טוב, הימור הפתיחה שלי זה הגרב ואני מהמר על התחתונים שלי
ואת, יקירתי?" שאל בחיוך ערמומי.
הבטתי על הקלפים שיש לי. שלישיה של נסיך. אני לוקחת אותו
בסיבוב. "הימור הפתיחה שלי זה התחתונים ואני לא יודעת מה יכול
להיות ההימור שלי..."
"את יודעת מה? נמשיך במשימות...", חייך ממרומי האולימפוס שלו -
שמיכת הפוך המגולגלת.
"איזה משימה תיתן לי?" שאלתי כביכול בחשש, שיחשוב שהוא מנצח.
הוא סקר את גופי והרהר. "ניתן לך משהו קל, ליקוק באוזן למשך
עשרים שניות".
פתחתי את הקלפים אחד אני אחד הוא. לחרדתי גיליתי שלי יש אומנם
שלישית נסיך, אבל לו יש שלישית עשר וזוג מלכה...
קמתי ממקומי עם אינסוף גידופים שקטים ומלמולים בגנותו.
התחתונים ירדו ואני ישר שכבתי על הבטן לצדו. הוא נשכב על הצד
כשאוזן שמאל שלו מחייכת אליי.
"אני לא יודעת לעשות את זה, בחיים לא ליקקתי למישהו את
האוזן".
"זה קל, פשוט תלקקי מסביב לאוזן עצמה ואז מבפנים. אני סומך
עלייך".
נשכבתי לידו, נצמדתי אליו והרגשתי איך החזה שלי מתחכך בשרירים
של הזרוע שלו. נראיתי כאילו אני ממש מתענה...
הסטתי את קווצות השיער הצידה והושטתי לשון חוששנית מסביב
לקונכיית האוזן באיטיות, ואז לתנוך. משם נכנסתי פנימה, ליקקתי
בסיבובים ואז החדרתי את הלשון בעדינות פנימה (כי אני שונאת שלי
מכניסים את הלשון עם כל הרוק פנימה בגסות...) ורפרפתי איתה.
הרגשתי את הצמרמורות שלו בכתפיים.
"זהו", אמרתי והתרחקתי. העיניים שלו היו חצי עצומות מהנאה.
"איך זה היה?"
"נהדר, תבואי כל יום..." הוא צחק. "נמשיך?".
בסיבוב הבא הוא שוב הימר על הגרב והתחתונים. אני הייתי צריכה
למצוא שני הימורים אחרים.
"אני רוצה... אני רוצה שתשבי עליי", אמר בקול שקט, "ותנועי
קדימה ואחורה ושהציצים שלך יהיו מרוחים על הפנים שלי. ההימור
השני זה לשחק לי בביצים באותו זמן".
"טוב..." נאנחתי.
היו לי קלפים גרועים. לקחתי סט מלא. גם שלושת הקלפים לא עזרו
לי.
"אני פורשת!" הכרזתי בקול מיואש.
הוא צחק וזרק את הקלפים.  "מה היה לך?" שאלתי.
"רק זוג נסיך... חשבתי את תנצחי אותי..."
"לך תזדיין!" סיננתי. היה נדמה לי שהוא העיר משהו בנוגע ל:
"אני מת לזה", אבל לא הייתי בטוחה.
הוא שכב ונשען לאחור כמו איזה מלך. העברתי את רגלי מעליו
וישבתי עליו. הוא אחז באגני ומתח אותו מטה, כך שאשב על איברו
הנתון (עדיין!) בתחתונים.
"אני בטוחה שרימית אותי!" התעצבנתי, "פעם הבאה אני מערבבת
ומחלקת".
"אין בעיה", הוא אמר ואז קרב את גבי אליו. הפטמה שלי נגעה בשפה
העליונה שלו. הוא תפס את שני השדיים והביט בהם כמו ילד בחנות
ממתקים שלא יודע מה לבחור...
הוא מחץ את שניהם וקרב אותם אל פיו, תוך שהוא מגיש כל פעם אחד
אחר אל בין שפתיו, לשונו מרקדת על הפטמות הקשות מקור המזגן.
"היי! בלי ללקק! זה לא חלק מההימור!" אמרתי בקול נוקשה.
פניו נפלו. "מה זה בלי ללקק?! מה זה שווה?"
"פעם הבאה, תהיה יותר ספציפי...", גיחכתי.
התחלתי לנוע קדימה ואחורה, בעודו מסניף את השדיים שלי, כאילו
אפו היה בין שתי כריות ריחניות. היד שלי נשלחה לאחור, חפנה את
הביצים שלו ושיחקה בהם. הוא נאנח.
"זהו!", קפצתי ממנו פתאום, והוא פלט יבבה של ייאוש. "עברו
עשרים שניות..."
"מכשפה..." אמר וזרק לי את חפיסת הקלפים.
ערבבתי אותן היטב. הפעם אני חייבת לנצח אותו!
"אני מהמרת כפתיחה על זה שתלקק לי את הפטמה שלושים שניות".
"דקה", שיסע אותי.
התווכחנו כמה דקות והתפשרנו על חמישים שניות, "ועל ליקוק
הצוואר שלך".
"מה את רוצה?"
"שתוריד את התחתונים האלו כבר וגם ליקוק בתחת".
הגבות שלו הורמו, והוא סינן: "אמממ...", קטן.
הפעם אני ניצחתי, סוף כל סוף!
ערן הוריד את התחתונים באיטיות וכמעט שהתגלגל מחוץ למיטה...
שכבתי בנינוחות על הבטן והתמסרתי לרגע בו הלשון שלו תלקק את
הישבן שלי. הוא לא חיכה יותר מידי להזמנה נוספת. הוא נשכב
מעליי, התחכך בי וירד מטה. עצמתי עיניים והרגשתי את הלשון
מלקקת את הישבן הבולט והגדול שלי, את היד מוחצת כל לחי ברוך
ובעוצמה, יד מפסקת את הרגליים שלי, לשון מלקקת תוך השמעת קולות
מציצה וליקוק קולניים את החריץ בתאווה. הוא עשה קולות הנאה
יותר ממני...
ברגע השיא, כשהלשון ירדה מטה ודגדגה לי את השפתיים הלחות,
וגרמה לי לתשוקה עצומה להרגיש אותו יורד לי מאחורה - בדיוק אז,
הוא הפסיק.
"מה?!", שאלתי חצי מטושטשת.
"עברה דקה", הוא אמר באדישות, נהנה להחזיר לי.
המשכנו לשחק, כשהפעם הימרנו כפתיחה על נשיקה צרפתית. ההימור
עצמו, לפי בקשתו היה ליקוק מפשעה, המפסיד למנצח.

נחשו מי הפסיד? כמובן. התקרבתי לפה שלו והבטתי בשפתיים
הורודות. הורדתי לו בעדינות את המשקפיים והנחתי על הכר. הלשון
שלי ליקקה לו את השפה התחתונה ואז העליונה ונכנסה פנימה
בעדינות. עד מהרה, לשונותינו התערבלו זו בזו, וכל אחד שאב את
השני, מצצתי לו את הלשון שוב ושוב וסיירתי איתה בתוך כל המערה
הלחה של פיו שהשתוקקתי כבר מזה ארבעים דקות להרגיש...
כשנסתיימה הנשיקה, ירדתי מטה, אל בין רגליו. הוא פיסק אותן
קלות והרכיב בחזרה את המשקפיים. ליקקתי את פנים ירכיו
ואצבעותיי עלו וליטפו אותו בירך השניה עד מתחת לברך וגרמו לה
לקפץ. הלשון עלתה למפשעה, לאזור החיבור הרך והעדין בין איבר
מינו לרגל.
"אני לא יכולה ללקק אותך פה, אתה שעיר מידי... כשתעשה שעווה,
אני אסכים".
"טוב, אז נחליף את זה ב... מציצה!"
"מה?! מציצה שווה יותר מליקוק מפשעה", מחיתי, כאילו אני נמצאת
בשוק...
"טוב, אז ליקוק של דקה רק בכיפה", הוא חייך.
הוא העביר את רגלו מעל גבי, כך ששכבתי בנינוחות בדיוק בין שתי
רגליו. הבטתי לו בעיניים ואז הוצאתי את הלשון וליקקתי לו את
הקצה של הכיפה, ממש ליד החור. הוא פלט אנחה קצרה של שחרור
כלשהו, אולי של הציפייה...
הכנסתי את הכיפה לפה ושיחקתי עם הלשון מסביב לפטרייה וקצת מתחת
לה. הוא נאנח שוב.
"היי! זה לא כולל מופע! אל תסתכל!", אמרתי.
הוא צחק. "תמשיכי, אל תבזבזי את הזמן...".
המשכתי להטריף לו את הזין בליקוקים קצרים ולחים ובמציצות קצרות
אבל עמוקות וסוחטות, עד ש... הפסקתי בבת אחת.
היה לו חיוך מטופש על הפנים... "מה? א... לחלק? איפה הקלפים?",
הוא שאל. הם היו ממש צמוד לכרית.
צחקתי. "הוצאתי אותך מהריכוז, מה?".

בפעם הבאה הוא ניצח בירידה טובה ואז אני זכיתי בזה.
הייתי רטובה כאילו האמזונס עבר דרכי. שנינו היינו חרמנים
ובוערים כמו אש, אבל ניסינו לשחק אותה נינוחים.
"על מה מהמרים עכשיו?", הוא שאל.
"אני רוצה שתעשה לי טיפול עשרת אלפים עם הלשון שלך בכף הרגל
שלי", אמרתי ונענעתי אותה מול ראשו.  "כולל ליקוק, מסז' קל עם
האצבעות ומציצה של כל אצבע בנפרד...", אמרתי בקול מתפנק.
הוא חשב לרגע. "טוב, אבל גם אני רוצה משהו גדול".
"מה?", שאלתי בחיוך. היה לי פול האוס עם שלישית מלכים. אין
סיכוי שהוא מנצח אותי.
"בשביל הקלפים שיש לי... אני צריך לקבל הרבה יותר, אבל אני
אתפשר על להכניס את הכיפה שלי בפנים", הוא אמר ואצבעותיו מוללו
את הקצה של השמיכה.
"לא, לא, לא ", אמרתי, זה מוגזם.
"עם קונדום", הוא אמר לי, "רק להכניס את הקצה, דקה"
"שלושים שניות"
"מה שלושים שניות? זה רק להכניס ולהוציא!"
"טוב, אז ארבעים", התפשרתי.
פתחתי בחיוך ניצחון את השלישייה ושני הקלפים האחרים לסירוגין.
החיוך שלו ירד מהפנים, ובדיוק כשהרמתי את רגלי מעלה ונענעתי
בה, הוא הוריד את הקלפים שלו - רביעייה של תשיעיות. הייתי
בשוק.
ערן המחויך, כאילו זכה לפחות במיליון דולר, הלביש קונדום שהביא
מהמגירה ואז השכיב אותי בנינוחות, עם הגב שעון על השמיכה ונשכב
מעליי. השפתיים שלו גיששו אחר השפתיים שלי ושנינו התנשקנו
ארוכות ועמוקות. הרגליים שלי נפסקו לצדדים, והרגשתי אותו מתחכך
בי, את הזין שלו  מנסה לחדור פנימה. הוא נכנס רק טיפה, ואני
הסתדרתי מעט כדי להכין לו גישה קלה יותר. החיכוך שיגע את
שנינו, הראש שלו היה טמון בשקע הצוואר שלי, השיער שלי השתפל על
ראשו וכמה תלתלים נשפכו על מצחו. הוא זז מעליי ובתוכי, מנסה
להיכנס מעט יותר בכל פעם, מתאפק לא לפרוץ את דרכו לתוכי.
אצבעותיי העבירו בחוזקה את כריותיהן על הגב ותפסו בכוח בישבן
שהתכווץ למגען. הגב הפך להיות לח, הנשימות החלו להתקצר. פיסקתי
את הרגליים עוד מעט, צבטתי את התחת החמוד שלו ודחפתי אותו
לעברי. איברי היה לוהט ושיווע לקבל אותו לתוכי, ועד שנכנס
לתוכי עד הסוף - היה נדמה שעובר נצח. הוא נכס פנימה ושנינו
פלטנו אנחה. הוא דחף את עצמו לתוכי בתנודות קטנות וקצובות
שהפכו להיות מהירות וחזקות מפעם לפעם. הרמתי את רגליי מעלה,
והנחתי אותן על הכתפיים, והחדירה הפכה עמוקה וחזקה יותר. הוא
נדחק לתוכי שוב ושוב, נאנח וגונח את הגניחות הכי יפות ששמעתי
מגבר מעודי. נאנחנו והזענו והוא אחז בירכיי וצבט אותן בחוזקה
ואז דחס את כפות ידיו אל מתחת לישבניי וקירב אותם אליו. אגננו
נחבטו זה בזה שוב ושוב. אצבעותיי חרשו את גבו, וציפורניי שרטו
אותו.
"אל תשרטי אותי", הוא התנשף, ואני ידעתי למה.
לכמה דקות היינו מיקשה אחת, גוף אחד מחובר משני גופים רוטט,
מתנשף ולוהט, עד שלבסוף הוא תקע את עצמו לתוכי פעם אחת אחרונה
וארוכה וגמר.
הוא הרחיק מעט את פניו מפניי, הביט בי, נשק על שפתיי והתרומם
ממני בזהירות.
הוא התיישב על ברכיו והסיר את הקונדום בזהירות, הכניס לעטיפה
לאחר הקשירה ואז כיסה בכמה שכבות נייר טואלט. החבילה הקטנה
שהפכה תמימה, הושלכה לתוך פח האשפה.
שכבתי ללא תזוזה, מזיעה ובאפיסת כוחות על המיטה, שרירי הירך
הפנימיים שלי מכווצים וכואבים.
"את באה להתקלח?" שאל.
"עוד רגע..." גנחתי.
לאחר כמה דקות קמנו והלכנו למקלחת. התקלחנו יחדיו, סיבנו אחד
את השניה וכמעט ביצענו שם סיבוב שני, והיינו עושים זאת אילמלא
הוא היה ממהר לעבודה. הפסקת הצהרים שלו שהייתה אמורה להימשך
שעה, התמשכה שעתיים וחצי...
הוא ניגב אותי טוב טוב, תוך תשומת לב לכל איבר בגופי ושנינו
נכנסנו לחדר השינה והתלבשנו.
בדקתי היטב שלא שכחתי כלום בדירה, שהכוס ממנה שתיתי נקיה, שאין
שיערות שלי בכיור. ערן החליף את הסדין הכחול לחדש, צהוב.  

כשיצאנו, עלינו שוב על הקטנוע והוא לקח אותי. בדרך, ידיי שאחזו
בחוזקה בחזה המוצק שלו, ניסו לשאוב עוד מעט חמימות  והנאה
ושבריר זיכרון שיזכיר את מה שהיה קודם, החלו לרדת מטה אל הבטן,
הרגישו את הפופיק הקטן וירדו מטה לחגורה. בצומת היד שלי פתאום
חפנה את החבילה במכנסיים. "מה העניינים פה?", צעקתי לו לתוך
הקסדה.
הוא הופתע. "היי! מה את עושה? תיזהרי, העבודה שלי קרובה לפה".
"אז מה? אתה מפחד שאנשים שאתה מכיר יראו אותנו יחד?"
"את יודעת שכן", אמר ואז הוריד אותי בתחנה.
הורדנו את הקסדות ועמדתי לתת לו נשיקה.
"יש לך שפתון?" שאל והעביר אצבע על שפתיי.
"לא", אמרתי, מעט פגועה.
לפני שהלך, אמרתי: "נהנית לשחק?"
הוא אמר: "אני חושב שזה המשחק היחיד שלא היה אכפת לשנינו
להפסיד...".
צחקתי. "בפעם הבאה יהיה יותר טוב", הוא חייך אליי.
וכשהלכתי, המשפט הזה ניקר לי בראש. אחרי הכל, הוא בטוח שתהיה
הפעם הבאה, אבל האם אני רוצה בכך? אני אומנם משתוקקת לו כבר
חצי שנה, מאז שחזר אליה, אבל האם מתאים לי להיות האישה האחרת
עד שיעזוב אותה?