ואולי הגבר שלצידי
הוא רק גבר ואני רק אישה
ושנינו רק בני אדם
ובכלל לא אלוהים

ואולי ידיו הקרות והגדולות
שמעצבות את גופי הרך למגע
רק מקשיחות את לבי האטום
ומלהטות את דמי הרדום

ואולי איברו הננעץ בי
הוא למעשה סכין חדה
שננעצת בתוך הפצע הפתוח שבי
ובוטשת את תוכי למוות

ואולי אנחנו לא עושים אהבה
רק מנסים להפיג את הבדידות
והגוף שלפתע מתרפה
רק כואב מבפנים

ואולי זה רק סתם סרט גרוע
סרט כחול עלוב ופתטי,
כמוני, שמנסה להשיג תשומת לב
ותחת זאת מקבלת ים של כאב

ואולי הגניחות ברקע
הן רק צעקות מעינויים פנימיים
ועוד מעט אני אשתוק
ואסוב על גבי

אבהה בחלל הריק והקר
ידך כרוכה סביב בטני
נשימותיך על צווארי
גופי לוהט ולבי קפוא

אשחזר בדמיוני את הסצנה הכחולה
ואצבע אותה בצבעים של ורוד
ואז אטול אותה רועדת ומפרכסת
ואזרוק אותה לאשפה של התת מודע