מבט אל הארון שלי.



צפון העיר
"מאד הולם לך, אם תרשי לי לציין" המוכר מלמל כשהוא מציץ אל תוך המחשוף שלה.

היא שנאה כשמוכרים הציצו לה לתוך המחשוף. זה הגוף שלה, ורק שלה, והיא תחליט מה
לעשות איתו ומתי. היא המשיכה לעיין בקטלוג, מתעלמת ממנו, מדיבורו המציק
ומעיניו הפולשניות. אולם הוא המשיך בשלו, ואף החריף את מצוקתה.

"אני מאד אוהבת איך שזה יושב עליך, כמעט מושלם" המוכר שלח יד אל עכוזה, והזיז
מעט את העור, מכסה טוב יותר את האגן. "זהו, עכשיו את מושלמת. לאיזה אירוע את
מתכוננת?"

היא התרגזה, חמתה בערה בה. איך העז להניח עליה יד, בלי לשאול, בלי לבקש רשות.
ידה התנופפה באוויר, והלמה בצד פניו, מחטיפה לו סטירה. היא החזירה את היד
לחיקה, מתחרטת מיידית על המעשה. כואב לתת סטירה לעצם חשופה, והמוכר היה חשוף
מעור. זה כאב, כאב מאד אפילו.

"יש לך קצת קרח?" לחשה אליו, מעווה את פרצופה בתחושת רחמים עצמיים חזקה. היא
שנאה את עצמה על שנאלצה לבקש ממנו רחמים, אולם היד. היד. כמה כאב יכולה אישה
להכיל?

המוכר רץ להביא לה קרח, משאיר אותה לבדה עם הכאב למשך מספר שניות. "אני מצטער,
פשוט, העור שלך זז קצת מהמקום באזור האגן, ורציתי להתאים אותו. חוץ מזה, אני
חושב שהעור הזה פשוט מושלם עליך" הוא המשיך ומלמל תוך כדי חבישה של כף היד שלה
שהייתה עדיין מכופפת מחמת הכאב. "הוא מדגיש את מבנה העצמות שלך. ויש לך שלד
יפהפה".

היא שוב החלה להתרגז. שנאה שמתייחסים לגוף שלה כאל אובייקט. אבל לא יכלה עכשיו
להשתיק אותו, לא כשהוא חובש את חבורותיה. "אם את זקוקה לזה, יש לנו גם שירות
תיקוני עור, התופרת מגיעה אליך הביתה לפני האירוע ומתאימה את העור באופן
פרטני".

היא ניסתה להתעלם ממנו, ולהמשיך לעיין בקטלוג, אולם המוכר היה פשוט עקשן.

"הדגם הזה ממש מוצלח. יש לו פטמות כהות וגדולות, ושיער ערווה בלונדיני. אנחנו
קוראים לו ערב כלולות, כי הוא הפופולרי ביותר ללילה המרגש" המתיק סודו באוזנה.
אילו היה לובש עור, בוודאי היה קורץ לה.

"יש לי עוד רעיון. אולי את רוצה ללבוש עור של גבר? מאד מבוקש השבוע. יש לי דגם
של ארנולד שוורצנגר, מותאם למידות נשיות, כמובן. מה דעתך?"

הוא הגדיש את הסאה. היא בעטה באוויר בחמת זעם, פגעה בלקוח אחר שנפל לרגליה
מעוצמת הבעיטה, התעלמה ממנו, פשטה את עורה, ויצאה החוצה.

לחנות הזו היא לא חוזרת יותר. איזה שרות גרוע.

דרום העיר
"שלום. אני מעוניינת בטיפול עמוק, יש כאן מישהו שיכול לעזור לי?" היא פנתה אל
שני המוכרים שניצבו מולה. הם התעלמו ממנה בגסות, ממשיכים לשוחח זה עם זה על
עניני דיומא.

"סליחה, אמרו לי שחוט השדרה המוסרי שלי לא מספיק חזק, ואני צריכה תוספת של כמה
ערכים? אפשר לקבל עזרה?"

המוכר הגבוה הפנה אליה את הגב, והשני החל לצחקק, תוך שהם מחליפים ביניהם
מבטים, ומגניבים מבט לעברה מדי פעם. היא הכירה את המבטים האלה. מיד ראו עליה
שהיא לא מוסרית, שהיא זנותית, שהיא לא יודעת להגיד לא, ש..

אבל זה לא הוגן. היא ניסתה כמה פעמים להשתיל לעצמה חוט שדרה, אבל ללא הצלחה.
נראה היה לה שבעצם לנשים אין חוט שדרה, גם לאלו שעושות עצמן מוסריות והחלטיות
בסירובן.

המוכרים המשיכו להתעלם ממנה, והיא ניגשה ישר אל המדפים, מוציאה משם קטלוג.
מודעה צדה את עינה:" לכל אלו המתקשות לקלוט בהצלחה השתלת חוט שדרה- טיפול חדש
וחדשני". היא המשיכה וקראה על היתרונות המשמעותיים שבהשתלת שלד שלם, על כך
שאין בעיות התאמה, ופרופורציות, והמחיר הוא של חבילה מלאה. היא חשה את
ההתרגשות הגואה בה. כן, זהו הפתרון המושלם עבורה, הפעם היא תצליח.

היא חשה לעבר המדף, שלפה את השלד הראשון שמצאה, ומדדה אותו. הוא התאים לה כיד
לכפפה. אולם, עדיין, משהו היה חסר. היא הסתכלה בתוית. אישה.

נו, הרי הייתה צריכה לדעת מראש. לנשים אין חוט שדרה מספיק חזק. היא השליכה את
השלד על הרצפה, ולקחה מהמדף שלד גברי. הפעם השלד הרגיש הרבה יותר יציב, מבוסס,
מתאים לציפיות שלה.

היא נשמה לרווחה. הפעם היא תצליח, הפעם תוכל להגיד לא. הפעם תוכיח שהיא גבר.