תמיד אמרו לי שאני מכוער, אני דיי מודע לזה, לפעמים אני מנסה
לעודד את עצמי בכך שאני רב עם מי שאומר את זה, אני אומר שאני
יפה, הכי יפה שבעולם, אפילו מושלם.
לפעמים, תמיד, אני מצליח להאמין להם, עד כמה שאני מכוער,
מגעיל, פרצוף תחת של ממש, מכוער, עלוב נפש, טיפש מיוחד.
אין לי הרבה חברים, כך שאני רוב הזמן מנסה לצאת מהבית, בנסיון
למצוא תעסוקה, דבר אשר יעזור לי לא לתת תגובה לכל בני הבליעל
האלו שרוצים רק לקלל ולהרוס אותי.
הייתית בלונה פארק, בסרטים, בבית זונות, במאפית פיתות, אפילו
פעם הכרתי מישהי שממש אהבה אותי, אבל זרקה אותי, טיפשי.
אף שאני לא עושה כך במנהגי החלטתי היום ללכת לבר, הוא היה
בצפון תלאביב והיו שם מלא אנשים לא נחמדים, אבל... מוזיקה
נחמדה.
ישבתי והתבוננתי בלוח המשקאות שמעל המוזג הצעיר, היו שם כ100
משקאות, כל דבר שיתכן ולא יתכן, היה שם.
הזמנתי את משקה מספר 73- "זיון רטוב על שפת ים הכנרת בעוד אמא
שלך פותחת ת'רגלים לסבא ועושה שוקי שוקי בביצים עם מגזמת דשא
שוודית בתחת של סבתא- עם קרח וזית"(משוקשק, לא מעורבב).
"כן, איש יקר, משקה זה ירווה את צימאונך ותהיה כנער מאונן"
...נשמע נחמד...ביקשתי שיביא אחד..
המוזג ישר הביא לי, אני לא יודע למה הוא כלכך מיהר, אבל כנראה
בגלל שזה עלה 32 שקל בקבוק קטן, קיבלתי אותו ומיד התחלתי
ללגום...לא הרגשתי את הטעם, אבל ...זה נזל.
"תגיד..מר... ברמן..למה אני לא מרגיש כלום...?"
"שמע שניה איש טיפש, אם תמשיך לדחוף את זה בתחת זה לא יעזור,
אני מודה לזה שאתה מתבלבל, אבל באמת, הפנים שלך...שם למעלה,
תכניס ותשתה, תזהר, שלא יהיה לזה טעם של חרא.."