|
לאט לאט אני מבין כמה שאני כלום
לא שווה כלום, לא עושה כלום..רק יושב ומחכה לנס...
איזה אגדה אספר לעצמי על ילד שהלך ועשה?..
מי יהיה לי לדוגמא? הלא כולם שכחו ועזבו את העץ
עץ שגדל ונבל ב 18 שנה...
האמת שכבר נמאס לי... אבל אין לי כוח...
אין לי כוח להמשיך או לשנות...
סיפרתי לה הכול.
וזה לא שיפר את המצב...
אז רק הבנתי שאי אפשר להרגיש אחרת מ"כלום" ועוד פחות...
מצב מינוס אינסוף פחות 1...
מחפש מקלט בשירה
מחפש מקלט בדף או יצירה אך כיצד?
כל פעם שאומר את שמה מתמלא ליבי בכאב.
אין מקום בטוח בו אני יכול לבכות.
אך משום מה קול קורא:
המשך יבוא... |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.