לאט לאט אני מבין כמה שאני כלום
לא שווה כלום, לא עושה כלום..רק יושב ומחכה לנס...

איזה אגדה אספר לעצמי על ילד שהלך ועשה?..
מי יהיה לי לדוגמא? הלא כולם שכחו ועזבו את העץ
עץ שגדל ונבל ב 18 שנה...

האמת שכבר נמאס לי... אבל אין לי כוח...
אין לי כוח להמשיך או לשנות...

סיפרתי לה הכול.
וזה לא שיפר את המצב...
אז רק הבנתי שאי אפשר להרגיש אחרת מ"כלום" ועוד פחות...
מצב מינוס אינסוף פחות 1...

מחפש מקלט בשירה
מחפש מקלט בדף או יצירה אך כיצד?
כל פעם שאומר את שמה מתמלא ליבי בכאב.

אין מקום בטוח בו אני יכול לבכות.
אך משום מה קול קורא:
המשך יבוא...