פרק ראשון.

העיר הייתה שקעה בבוץ וריח של ביוב. הצחינה הייתה כה בלתי
נסבלת שאותן המטפחות המבושמות הפכו להיות לפריט נחוץ ביותר
לכל
תושב ..במיוחד אם הוא אציל. גשמי -קיץ שפרצו מתוך השמיים
הציפו תוך יומיים את כל הרחובות, וככל הנראה לכל העובר ברחוב
-גם את המערכת הביוב הישנה, שלא הייתה מסוגלת להתמודד עם עומס
יתר של מים, ועל כך היה רק להתלונן, ולהצמיד את המטפחת יותר
חזק לאף.
יכול להיות כי היה זה יום שלישי, או אולי יום אחר, כי אין הדבר
חשוב, אבל בדיוק כששעון הרטושה העירונית הזיז בעצלנות את
מחוגיו לשעה שש בערב ופעמוני הכנסייה  קראו את המתפללים למסה,
אף כי מספר מבקריה ירד לאפס בשל ההצפה,  המתבונן יכל לראות
דמות מעוררת גיחוך העושה את דרכה בדילוגים מעל גושי פסולת
ושלוליות אל ספריה עירונית, או אולי לפאב מקומי ששכנו זה ליד
זה.
לבושה,  שערה וצורת התנהגות של הדמות העידו, ללא ספק לזרותה
לעיירה צפון-רוסית זו, וכל המתעניין היה רואה לפניו בחורה
צעירה, בעלת שער ברונטי,  אשר צורתו הזכירה במקצת את דרכיהם של
הברברים לגזור את שערם,  צמות עבות וארוכות מצד אחד ותספורת
קצרה מצד שני של ראשה,  כנראה על מנת לחסוך במבטים של
האוכלוסייה הפוריטנית הבחורה הייתה צריכה ללבוש ברדס, אך הדבר
לא היה משנה כרגע משום ששעות המוקדמות של הערב הביאו דמדומים,
ופרט לכך, אפילו שוטרים, שהיו בד"כ נושאים את עצמם באיטיות של
סירת דייג כבדה לרוחב ולאורך העיר העדיפו להתחבא בבתיהם מאחורי
החלונות הסגורים מפני הריח המציק שהיה נדבק לבגדים ומסרב בתוקף
להתאוורר.
אבל עדיף שנחזור אל גיבורתנו...בזמן הזה היא הצליחה להגיעה
במיומנות רבה אל דלתות הספרייה, למשוך את ידית הכניסה מספר
הפעמים, ובהיותה מקללת בשפה לא ידוע לתושבי המקום, לא שהיו
כאלה בסביבה, הסתכלה מסביב ופנתה את צעדיה, או דילוגיה ליתר
דיוק, לכיוון הפאב, שגם היה סגור, דרך אגב. היא הקיפה במבט את
הרחוב ופלטה אנחה כאשר ראתה את השלט של הטברנה, שהייתה פתוחה
מעבר לכל ספק, במרחק רב יותר מאשר הייתה רוצה ללכת. ללא חשש
ממבטים סקרניים הבחורה הוציאה משולי ברדסה סט גנבים קטן, ותוך
מספר שניות פתחה את דלת הפאב, כשהמנעול מונח בעדינות על הספסל
הניצב בחוץ.
קרני אור פתאומיים פרצו דרך הדלת, ובחורה, המופתעת משום שאין
מבזבזים נרות במקומות סגורים בד"כ, עמדה מתלבטת אם להיכנס או
לברוח, אך אין הדבר משנה, משום שאם משהו אפילו היה מישהו
בפנים, הוא כבר מלפני רגע היה תוקף את הפורץ, ובמחשבה מרגיע
שכנראה איזה שיכור שכח לכבות את הנרות הבחורה החזירה את נשקה
לנדן.
בביטחון היא פסעה לעבר עמדת הברמן, על מנת למצוא את החביות של
אייל, אך בדרך היא עצרה מול מדף יינות, בחרה לה בקבוק "מרלו"
והסתובבה באיטיות לכיוון מקומות הישיבה...
רעש של זכוכית מתנפצת הדהד ברחבי החדר, הבחורה השתחררה מברדסה,
שלפה את נשקה וחשפה את שיניה, כי היה ברור לה, שבקרב היא עשויה
לנצח, ואם לא תתקוף, אז לפי חוקים רוסיים תוצא להורג על פריצה
ושוד.
-"בחירה טובה.. רק חבל ששברת אותו..."- בפינה ישב לו זר מזוקן,
אך צעיר לפי מראה, עטוף בגלימתו המשופשפת למרות החום המחניק של
המקום. הזר דיבר בגרמנית מושלמת עם מבטא בווארי-מקומי קל.
-"מה?!?"- היא לא ידעה מה מפתיעה אותה יותר, העובדה שהוא מדבר
גרמנית שותפת במחוז רוסי שכוח אלים, או העובדה שהוא לא הזיז אף
איבר בגופו למראה הנשק החשוף.
-"חבל ששברת אותו"- ציין בקול בס עמוק.
-"מי אתה?"- שאלה בגרמנית עוד יותר עילגת, אולי משום שהמשפט
הפעם כלל שני מילים, והחלה להוריד את הראפירה בהיותה מתיישרת
מעמדת התקיפה, כי היה ברור שאין הזר קשור למשטרה או לפאב,
וכנראה, פרץ בדיוק כמוה, ואפילו אם הולך לתקוף אז יהיה לה עוד
זמן לחשוב לפני שיקום מכיסאו ויוריד את מגפיו משולחן.
הזר לא ענה, אלה קם ממקומו והחל לצעוד לקראתה, כשהדבר גרם לכל
שריר בגופה ופניה להתכווץ, אף שלא הראתה זאת בניגוד לפעם
שעברה. הזר עבר בדממה במטר לידה, ולקח בקבוק אחר ממדף, בהיותו
חושף את גבו לאורחת הלא צפויה, או לא ממש.
רק עכשיו הצליחה לראות אותו -גבר בשנות ה-30 , בעל שער שאטני
ארוך וגלי,  זקן "דרכים", ומגפיים מלוכלכות. הוא קלט את מבטה
על מגפיו וקיטר -"הם חייבים לעשות משהו בדבר ההצפות הללו.
אימפריה כה אדירה מוצפת ב..."- את המילה האחרונה השמיט מתוך
נימוס, חזר למקומו ובתנועת יד, הזמין אותה לשבת מולו.
היא הייתה המומה, אך לא היה לה מה להפסיד, פרט לכך, יכלה רק
להרוויח יין טוב, וחברה של מישהו שדובר את אחת השפות הידועות
לה, ולכן התיישבה ונעצה בו את מבטה.
מתחת לגלימה של הזר היא מצאה הסבר לצורת הדיבור האצילית של הזר
והתנהגותו - הוא לבש חולצת משי, כפפות לייקרה ומקטורן מעובד
בחוטי זהב, שרק שלושת הפרטים הללו היו יכולים לספק פרנסה נאה,
פרט לכך, אולי היה לו גם כסף...ללא ספק היה לו כסף.
אציל זר נהרג בפאב סגור, ללא עדים, ללא חקירה, וללא שום
עקבות.. התוכנית הזדונית צצה במוחה בפתאומיות ובפתאומיות גם
נעלמה-"אל תחשבי על זה אפילו, אייסני" -עם מבט הצביע לה מתחת
לשולחן, שם החזיק בידו הפנויה פגיון סיירים מכוון עליה.
אייסני חייכה ברשעות ובתבוסה זזה עם כיסאה אחורה..
-"לא ענית לי"- כאשר באה למזוג לעצמה, הוא הקדים אותה ובקלות
רבה חלץ את הפקק ומזג לכוסה.
"מי אתה,  מה יודע שם שלי, ואיך רוצה"- עם כל מילה שגויה
התעוותו גם פניו. מה שאייסני לא שאלה זה איך ידע לחכות לה כאן,
אבל זה בגלל האוצר המילים הדל שלה, ויותר מזה הדבר בטח יתגלה
בהמשך..
"...נצטרך לטפל בגרמנית שלך.." מלמל לעצמו.."הרשי לי להציג את
עצמי,  עדיף מאוחר מאשר אף פעם..וולנד, יש לי גם שם פרטי אך
אין הוא נחוץ לך" -וולנד הפסיק ולגם מהיין -"השם שלך ידוע לי
עוד לפני שעברת את גבול המחוז, למרות יכולת לבחור בדרך יותר
קונוונציונאלית מלחצות את הגבול בשחייה דרך הנהר, את לא מבוקשת
כאן..ומה אני רוצה? אני חושב שבאמת הגיע הזמן שאספר."
העובדה שידע עליה דברים שהייתה מעדיפה להשאיר לעצמה הרגיזה
אותה.. אפילו ששלח משהו לעקוב אחריה, עדיין לא הסביר איך ידע
על הבעיות עם החוק..-"כנראה שריגל אחרי זמן רב יותר
משחשבתי"-חשבה לעצמה. יכולתו של וולנד לצוד אותה בלי להחשף כל
הדרך מוויילס הרשימה את אייסני ומרותקת היא ציפתה להמשך דבריו.