זהו סיפור מרגש ועצוב על שבי השבלול...
ואני יודעת שיש לי עודף יצירתיות אבל יעבור לי ולכם!
זה נכתב ב-1 לפנות בוקר אז אל תתיחסו!

"אני מחפשת את שבי נראה לי הוא ברח עם שובה ונולה והם עושים את
זה בשלישיה או משהו כזה.
לא שאכפת לי במיוחד אני פשוט חייבת לדבר איתו כי הוא גנב לי
שטר של 500 יפה כזה"
זה בדיוק מה שהיה רשום במודעה שפרסמתי בעיתון אחרי שכל
החיפושים הממושכים אחריו העלו רק את הכלבה שנאבדה לי לפני
שנתיים- לימונדה ואל תשאלו מה זה השם הזה... טוב בכל זאת אני
אגיד זה הכל בגלל שכשהיא נולדה זה היה מתחת לעץ לימון של השכנה
שלי.
טוב אז נתחיל מההתחלה כשלימונדה נעלמה רציתי חיה חדשה אז באתי
לאמא שלי ואמרתי לה: "אמא אני רוצה חיה חדשה." וכיוון שאמא שלי
לא רצתה שהבת שלה תהיה כמו כל הילדים האלה בטוק שואו שאומרים
כמה הם פגועים נפשית כי ההורים שלהם לא הרשו להם לגדל בעלי
חיים בילדותם אז היא הסכימה "מה שאת רוצה אני אקנה לך." ככה
היא אמרה וככה עשיתי. יום אחרי הבאתי לה נחש גדול כזה בצבע
צהוב שהזכיר לי את הלימונים מהעץ של השכנה שלי שושנה. כשעברתי
בדרך הביתה עם הנחש אפילו הלימונים ניבהלו וכשאמא שלי יצאה
לראות את החיה החדשה שלי היא התעלפה ואבא ממש ממש נכנס ללחץ
והזמין אמבולנס ולקחו את אמא לבית חולים והאח הקטן החדש שלי
שהיה אמור לצאת רק עוד חודשיים גם הוא נבהל ויצא באמבולנס בדרך
לבית החולים.
והנחש, הנחש חזר לחנות כי אבא אמר שזה יבהיל את האח החדש והקטן
שלי.
אז קניתי חתולה אבל הסתבר שהיא לא ממש היתה בקטע של להשאיר את
הריהוט בסלון שלם אז היא קרעה את כולו ואמא שוב התעלפה ושוב
לקחו אותה לבית חולים ויצא עוד תינוק בדיוק 35 שעות אחרי
הראשון ובכלל לא ידענו שיש תאומים.
אז בגלל שפחדתי שאמא שוב תתעלף ויצא עוד תינוק החלטתי לקנות
משהו לא מזיק שאף אחד לא יקבל טראומה קשה או משהו אז הלכתי
לחנות חיות וראיתי שם בתוך אקוואריום זכוכית קטן שבלול המוכר
אמר שקוראים לו שבי ושהוא עכשיו במבצע כי החברים שלו שובה
ונולה נימכרו כבר ורק הוא נשאר.
הסתכלתי על שבי וגם הוא עלי בעיניים הקטנות שלו וראיתי שהוא
ממש ממש עצוב אז אמרתי שאני אקנא אותו וככה שנינו לא נהיה לבד
יותר לקחתי אותו הביתה ואמא הפעם לא התעלפה היא דווקא דיי אהבה
אותו כי הוא היה שקט כזה ואז הוא לא הפריע לה אני פשוט חשבתי
שהוא צ'ילבה איתי כי הוא חושב שאני זאת שלקחתי ממנו את החברים
שלו והוא היה עצוב.
אז עכשיו היה לי שבי והוא היה שבלול, אבל לא סתם שבלול אלא
שבלול עצוב ודיי היה לי קשה לראות אותו ככה אז הדלקתי לו את
הטלוויזיה על ערוץ המדע או משהו כי היה שם סרט על חסות
וחלזונות והבאתי לו שוקולד כי תמיד כשאני עצובה אז אני אוכלת
מלא אבל שבי שלי נשאר עצוב
כמה ימים אחרי כשהוצאתי אותו כדי שיתקלח כי הוא כבר היה ממש
מסריח כי שבוע שלם בלי מקלחת אפילו אני לא מחזיקה ואז שטפתי לו
את העיניים הקטנות והעצובות שלו בעדינות בעדינות וראיתי ששבי
שלי בכלל לא עצוב ובעצם בכלל סתם היה לו לכלוך בעין הקטנה שלו
וממש שמחתי ובדיוק אמא שלי קראה לי לבוא לאכול אז שמתי את שבי
על השולחן הגדול שעליו עמד הבית מהזכוכית הכחולה שקניתי לו
והלכתי למטבח לאכול.
כשחזרתי נזכרתי ששכחתי להכניס את שבי לתוך הבית שלו והתחלתי
לחפש אותו ראיתי שהמיטה שלו מסודרת ושהתיק הקטן והווקמן לא
שם.
איה שבי???????
שבי שלי ברח מהבית ,חשבתי, הוא בטח הלך לחפש את נולה ואת שובה
ויחזור תוך כמה ימים
אבל למה הוא לא השאיר לי פתק זה ממש לא אחראי מצידו. חיפשתי
וחיפשתי בכל החדר חיפושים ממושכים עד שבסוף התקשרתי בלית-ברירה
לעיתון שהאח הגדול שלי עבד בו ופרסמתי את המודעה על שבי שלי
שנעדר אבל רשמתי את זה בצורה כזאת ששבי לא יחשוב שאני ממש
מתגעגעת אליו... שיתגעגע הוא קודם ואז נראה.
אבל אף אחד לא התקשר ואני סתם שחבתי על המיטה ליד הטלפון שעה
ככה עד שנמאס לי ואז  התקשרתי שוב לעיתון לפרסם עוד מודעה-
"איה שבי?????????" התחלתי לריב עם הכותבת שתפרסם את זה כי הוא
בן משפחה נעדר והיא רק אמרה לי- "רוני תגידי לאח שלך שיסביר לך
שבולשיט לא מפרסמים בעיתון" אני ממש התעצבנתי וקפצתי ככה
מהמיטה ישר עם הרגליים על הרצפה, אתם יודעים לעמידה מושלמת
וחזקה כזאת ואז שמעתי את זה...
קררררררררררררראאאאאאאאאצצצצצצצצ'
הרמתי את הרגל שלי לראות על מה דרכתי, זה היה שבי מחוץ כולו
והפעם באמת עם מבט של כאב בעיניים אמרו לי שג'וקים סובלים
כשמוחצים אותם אבל קיוויתי ששבלולים לא.
אמרתי לזאת שהיתה על הקו השני....."לא חשוב מצאתי אותו, אבל
תעשי לי טובה תפרסמי מודעת אבל לשבי שלי כי סך הכל הוא בן
משפחה!"