לך תבין את גורל החיים את עצם הקיום המסתורי שלנו פה,
אני רציני לא יודע על מה אני מדבר אני סתם משחרר את
עצמי על הדף כותב, לא יודע אפילו מה ולמה.
כל בוקר אתה קם הולך לבית ספר לעבודה חוזר הביתה
עושה מה  שעושה ובלילה הולך לישון, אבל אני לא יודע
משהוא לא בסדר משהוא חסר יש תחושת ריקנות יש יותר
מדי דאגות לפחות עשרים פעם ביום אני מוצא את עצמי יושב וחושב,
חושב על הגרוע מכל על המוות על העתיד ולא רק שאני לא רואה כלום
בעתיד, אלא גם אם אני כן רואה משהוא זה משהוא שחור משהוא רע.
החיים הם כמו מבוך אתה נולד אתה מתחיל ללכת בו אתה מחפש מוצא,
את הדרך הקלה ביותר לצאת מאותו סיבוך,
אך באצם אתה הרי לא יודע איפה אתה,
יכול להיות אתה פשוט הולך בסיבובים חוזר
לנקודת ההתחלה ואפילו לא יודע מזה.
אבל מה שהכי מעניין זה לאיפה אתה שואף להגיע,
מה יש בסוף המבוך מהוא האור בקצה המינהרה,
האם הוא מקום יותר טוב מהעולם שלנו ואם כבר הגעת אליו
איך תדע רציני שאתה שם ולא פשוט באיזה שהוא חלום.
ומאיפה אתה יודע שאתה  רוצה להגיע לשם לאותו מקום
שכולם בחיפושים אחריו כולם שואפים אליו "השלמות".
ומה אתה רציני חושב שיש דבר כזה שלמות,
אכשיו בו נחשוב רציני תגדיר שלמות מהיא.
כל חייך אתה בחיפושים אחר זה אבל מה זה רציני.
תעצור לשניה מהריצות והבלאגן של היום יום ותחשוב,
אולי אתה כן יודע באיזה חלק של המבוך אתה,
אולי חזרת לנקודת ההתחלה,
ואולי כבר השגת כל מה שרציתה אך רציתה יותר
ואיבדת כל מה שהיה לך בדרך.
יש הרבה שאלות בחיים תשובות אני אישית לא מסוגל להביא,
אבל אנשים עכשיו בשיא הרצינות תעצרו תשבו עם אצמכם כמה
זמן ותיבדקו איפה אתם ולאיפה אתם רוצים להגיע יכול להיות
שזה יחסוך לכם הרבה זמן מיותר לביזבוז, ואף יחסוך לכם
עוד פנייה לא נכונה במבוך החיים.