12.12.02

"וכל המקיים נפש אחת ,מעלים עליו כאילו קיים הולם מלא"
סנהדרין ד'.

אני הולך לספר לכם סיפור. סיפור אהבה וסוף שאינו ידוע.
אבקש את התנצלותכם. אני אפנה לקורא בלשון זכר מטמעי נוחות.

האהבה שלי אליה? חזקה. כאמונה של רבי גדול בתורה באלוהיו. כזו
שאין באפשרותי לתאר בעזרת אוצר מילים מצומצם כשלי. כזו שאפילו
בסרטים לא מדברים עליה. קשה לי לתאר בפניכם את הקשיים שעברו
עליי בלהחזיק את אהבתי אליה. אני רק יודע, ששום דבר לא עמד
בדרכי לאהוב אותה. לא ההורים ,לא החברים ולא אף אחד. קשה לי
אפילו למקד את התחושות שלי כלפיה כדי לספר לך עלינו.

בתחילה, חשבתי עליה שעל מלאך שנחת משמים. היה קשה לי להאמין
שיצור כמוה קיים. טוב לב. רכות. אהבה. חום. ראש על הכתפיים,
יופי ואופי. נפשי שוואה לזו שתבוא בהתגלמותה. חשתי כיצד מעגלי
החיים התאגדו כדי ליצור האחת בשבילי. הקדשתי את מחצית חיי
בחיפושים אחר האחת. הגואלת. כזו שתבוא ותגאל אותי מיסוריי,
מכאוביי וריקנות חיי.

ואז זה קרה. היא הופיעה.

שהיא הייתה נכנסת לחדר, הילה הייתה זוהרת מסביבה ומאירה את
החדר. משום מה, אף אחד לא ראה את ההילה שמסביבה. כי כולם
המשיכו בשלהם כאילו מלאכים עוצרים לבקר אותם  של שני וחמישי.

מאז, כל פעם שהייתי רואה אותה, הייתי מביא לה פרח. ורד אדום.
כזו שאבא שלי היה מגדל בגינה. הייתי שובר בקפידה את כל הקוצים
כדי שחלילה וחס לא תפגם הנאתה עקב דקירה מקוץ שתכלית חיו היא
להרחיק חיות טורפות.

כותב לה מכתבי אהבה ומסביר לה כל פעם מחדש למה אני אוהב אותה
למקרה שהיא לא הבינה אותי כמו שצריך בפעם שעברה. כי כזה אני.
דואג. אוהב. אני חושב שבאיזשהו שלב היא אפילו הוקסמה ממני,
הפכה להיות חברה שלי. אני זוכר את היום שרצתי לספר לאחותי על
הנשיקה הראשונה שלי. התנשקתי עם מלאך. וזה היה כמו באגדות.
אפילו הייתה מוסיקה של אגדות, (פוקהונטס).

אני זוכר שהייתי כל ביישן, שביקשתי רשות להחזיק את ידה. לאחר
מכן לחבק אותה. חיבוק מוזר כזה. לא היה לי נוח. אבל בכל זאת
המשכתי. בלילות היינו מבלים בהליכה הביתה שלה. או סתם לטייל
בשכונה.

נרדמנו פעם אחת על מתקן לילדים בפארק. עם מגלשה וארגז חול.
קראנו לו הבית שלנו. נשארנו עד 4 בבוקר. היא נרדמה עליי. ועוד
פעם לא היה לי נוח - אבל לא היה אכפת לי. הייתי מאוהב. אצלי
השמש היתה זורחת שהייתי רואה אותה ושוקעת שהיא הייתה הולכת.

הייתי מוכן לעשות כל דבר שתבקש, וחיכיתי בסבלנות לכל דבר שיגיע
זמנו. החזקת ידיים, חיבוק, נשיקה , עירום חלקי,"אני אוהב
אותך", עירום מלא, משחקים מוקדמים, "אני אוהבת אותך", סקס,
שקרים, (גם זה חלק מהעסקה לצערי). לישון אחד אצל השני, לספר
לעולם שאנחנו חברים ולא להסתיר זאת. להפגיש בינה לבין החברים.
להכיר אותה להורים. המקלחת הראשונה שלנו ביחד, אני עדיין מחכה
לפגוש את החברות שלה, הנסיעה הראשונה שלנו בתור חברים, מריבות
, בכי, פרידות ,חזרות , הכרזות, מריבות ,שנאה, כעס, התפייסות,
נסיעה לחול ,מריבות, הדחקה, ואשליות בצל של אכזבות.

עבר זמן רב בקשר שלנו, החלנו להתרגל אחת לשני, לקחנו אחד את
השני כמובן מאליו. עשינו שטויות. בעיקר אני עשיתי שטויות אם
לומר את האמת. אומנם חיפשתי כל חיי את המושלמת אבל שמצאתי
התברר שגם היא חיפשה את המושלם. ואז קרה הבלתי נמנע. החלטנו
להיפרד. הגענו למסקנה שהאהבה שלנו גדולה אחת כלפי השני. נפרדנו
בידיעה שאנחנו מתכננים לחזור אחד לשני. יצאנו לדרכנו. בילינו
ביחד או בנפרד את השנתיים שלאחר מכן. ניסינו. באמת ניסינו הכל.
זה לא הלך כמתוכנן. כל פעם שחזרנו היה צל של אשליה שהולך להיות
הכי טוב שהיה אי פעם. ובאמת היה ככה לשבועות אחדים. אבל אז באה
השטות שגרמה לנו שוב להפרד. ושוב חודשים של לב שבור.

אני לא יודע מה איתך. אבל שאני נקשר למישהי. היא נכנסת לי לתוך
הלב ותישאר שם בערך עד שתפרח נשמתי. שנשבר לי הלב, קשה לי
לתפקד, עולמי חרב. וכל מה שקשור מתדרדר. בזמן האחרון נשבר לי
הלב שוב לרסיסים ממישהי שתפסה מקום חשוב בחיי, ועכשיו אני לא
יכול לתפקד. הלימודים שלי מוזנחים, בעבודה אני מפשל, החברים
שלי מסתכלים עליי, ולא רוצים בחברתי כי אני מסתובב עם פרצוץ של
תשעה באב. וההתאוששות לוקחת זמן רב. אבל היא בסוף מגיעה.

זוהי התמצית של הקשר שלנו על רגל אחת. כי קצת קשה לשטוח 5 שנים
על פני כמה דפים ולצפות שהכול יהיה ברור כשמש. סיפרתי את כל זה
בתקווה לגרום להזדהות עם מה שאתה גם עברת.

יבוא היום ותוכל לומר לעצמך שבדיעבד עשית טעות בזה שעזבת אותה.
כי הרבה יותר קל ובטוח להשאר עם מישהי שטוב לך ונוח לך איתה.
אבל מה שיותר קשה זה לקחת סיכון - ולומר לעצמך שמגיע לך יותר.
לצאת לדרך חדשה בלי רשת בטחון ובלי להסתכל לאחור.  לעולם אין
לדעת מה צופן בחובו היום שלמחרת. אל תאמר נואש. כי לי ליבי
איתך.

שהייתי המילואים. דתי אחד שעשה איתי שמירה, סיפר לי על חברה
שלו לשעבר שהוא נפרד ממנה ועבר תהליך זהה לשלי. ושאלתי אותו אם
הוא לא מתחרט לרגע על זה שהם נפרדנו. הוא אמר לי שאף פעם אני
לא צריך להתחרט על משהו שהחלטתי. כי עשיתי מה שמצאתי לנכון
לעשות באותו רגע. הסכמתי איתו.
ואז הוא הוסיף ואמר - בשביל אדם דתי יותר קל- כי בשבילו תמיד
"ה' נתן וה' לקח - יהיי שמו מבורך".

אני לא יודע אם אתה דתי או לא. אני רק הייתי רוצה שתזכור תמיד
שבסופו של דבר הכול מסתדר לטובה. כי זה כמו קסם אני לא יודע
איך זה עובד אני רק יודע שזה עובד.