פרח.
אדום, גדול וססגוני
הנראה כה תלוש
מהרקע הלבן שמאחוריו.
רק פרח יחיד
עם גבעול ועלה
על רקע לבן
הנעול במסגרת חומה.
והזכוכית,
שמכסה תמונה עגומה זו
מלוכלכת ומאובקת מעט
תואמת את מצבו
של הקיר הלבן
שמאחוריה.
צמוד לקיר הלבן,
המאובק,
מתחת לפרח
עומד שולחן.
שולחן משרדי,
קטן, רגיל, מבולגן מעט,
עץ מלא בצבע דובדבן
היה פעם כתוב על
האריזה המקורית.
כמו הארון
שאליו הוא תואם,
הנשען על הקיר
שניצב מימין
לאותו קיר
שאליו צמוד השולחן.
סתם ארון,
פתוח לרווחה
4 דלתות, כמדומני.
על המדפים הלבנים
מונחים מעט באי סדר
בגדי נערה.
בדלת הימנית ממוקמת מראה
בה נראה החלון הגדול
הנמצא בצד השני
של החדר,
על הקיר הלבן-דהוי
שמול הארון.
הזכוכית המוכתמת מעט
סגורה הייטב.
התריסים פתוחים לכדי חרכים
שמאפשרים לקרני אור
של שעת שקיעה
לחדור לחדר
ולהאיר את הדלת הסגורה
שנמצאת מימין לארון,
את המיטה המסודרת
הצמודה לקיר
שנמצא מול
השולחן שמתחת
לפרח,
ועל השטיח האדום, הדהוי מעט
שעל הרצפה.
השטיח מעט מלוכלך
ומוכתם
מדמעותיה של אותה ילדה
שישבה עליו פעם
ומיררה בבכי.
אותה הילדה
ניגשה אז בתסכול לשולחן
הקטן והפשוט,
שרבטה מספר מלים
ופנתה
להתבונן בנוף
הנשקף מהחלון,
לחשוב
ולהחליט.

כתם קטן,
טביעת אצבע לבנה
על חלון זכוכית.
מאחוריו - נוף.
עיר, כביש, מכוניות
ורעש.
מהרחוב שלמטה מגיע
משב רוח צונן
וקול צורם.
מקורו של הקול
הוא בסירנות
היוצאות מתוך הניידות
של מד"א, משטרה
ומי יודע מה עוד
הנמצאים מתחת לבניין.
הם נמצאים כאן
מנסים לקרוא
באותיות ההגיון
את הכתובת
שהייתה מזמן כתובה על הקיר.
מחפשים הסברים,
סיבות, תירוצים
ואנשים להאשים
במה שהם, במו ידיהם
אך לא במודע
עשו.
מחפשים את זו
שאיבדה את עצמה.
בגלל חוסר אונים
או הבנה
מנסים לכסות בעובדות יבשות
את המציאות הקטנה
המרוסקת על הכביש.
הטיפות שנותרו על השטיח
מספרות את הכאב שכאבה.
טביעת האצבע על החלון
מספרת
את רגעי חייה האחרונים,
המיואשים.
וכעת,
היא לא עוד תלושה
לא עוד נעולה במסגרת
של עץ.
אך מגופה הצעיר
המוטל על האדמה,
לא יצמחו עוד פרחים
אדומים.