אם הייתי שם בלילה שענבל פרלמוטר,
נולדה,
הייתי אומרת לאמא שלה
שהילדה הזאת צריכה אהבה,
אז שתיתן לה אותה,
הרבה אהבה.
כי ענבל היא לא ילדה נורמטיבית, ולא רגילה, ולא כמו כולם.
אבל בסופו של דבר גם היא תצא בסדר.

אם הייתי שם בלילה שענבל פרלמוטר
החליטה לזרוק לעזאזל את כל הבגרויות,
הייתי אומרת לה שזה בסדר,
ומותר לה,
ובגרויות זה לא הכל בחיים,
ושבסופו של דבר גם היא תצא בסדר.

אם הייתי שם בלילה שענבל פרלמוטר
התהפכה במדים על המיטה הצבאית,
וסבלה,
כי היא ידעה שחונקים אותה,
והחליטה לצאת,
רק חצי שנה אחרי גיוס,
הייתי אומרת לה שלא משנה מה אומר הקב"ן,
המסגרת מרובעת, ויש ילדים שהם עיגול ומשולש וזיגזג,
אבל בסופו של דבר גם היא תצא בסדר.

אם הייתי שם בלילה שענבל פרלמוטר
שרה וניגנה והקליטה וחיכתה עם יעל כהן ויפעת נץ
שמישהו יגיד לה שהאלבום הראשון של המכשפות הוא בסדר
הייתי אומרת לה שהוא כזה,
כזה נוגע וטוב ולא דומה לשום דבר ששמעתי,
ושתמשיך לשיר מהלב,
ואנשים ימשיכו להקשיב,
ובסופו של דבר גם היא תצא בסדר.

אם הייתי שם בלילה שענבל פרלמוטר מתה,
הייתי אומרת לה שאני יודעת
שהיא מתה סתם, בלי אלכוהול או סמים או רצון,
אבל שלמרות שהחיים שלה נקטעו,
בסופו של דבר,
אני ועוד מאות אלפי אנשים,
יודעים שהיא היתה בסדר.

ואפילו בסדר גמור.