יש רגעים שפשוט אין משהו יותר טוב לעשות מאשר לשקוע בהרהורים.
אני קוראת להם הרהורי חורף בגלל העונה ובכלל אני מוצאת שבחורף
אני הרבה יותר ב"מוד" להירהורים, זה לא אומר שמה שכתבתי פה
קשור לחורף.
סתם שטויות שעלו לי לראש עכשיו שישבתי לכתוב.
לא בהכרח קשור לחורף, אבל זה השם ההולם ביותר שמצאתי למה שעובר
לי עכשיו בראש בזמן שאני מריחה את האויר של אחרי הגשם.

אני בחיים שלי לא חשבתי לעשות משהו שלא נראה לי נכון מבחינה
מוסרית. אני בנאדם שדי סובל מהמצפון שלו, ככה שאני מעדיפה
לעשות לעצמי חיים קלים ולא לגרום לו לפעול מסיבות מיותרות. מה
שנראה לי לא בסדר, או לא מוסרי, אני פשוט לא עושה.

אתמול קרה משהו די לא נעים, במילים המעטות.
בן-דוד שלי חזר מטיול של שנה ועשו לכבודו מסיבה, שזה הרי נהדר,
אבל שכחתי שהיה לי גם בייביסיטיג שקבעתי לאותו ערב וככה, בלי
להודיע, הברזתי להם.
כשחזרתי הביתה וראיתי את 13 השיחות שלא נענו ישר הכל עלה לנגד
עיני, מיד התקשרתי להתנצל ולא הופתעתי לשמוע שהמשפחה ההיא די
כועסת עלי ושדפקתי להם את הערב. סמכו עלי ואני איכזבתי.
היו לי כאלה רגשות אשם עד שאפילו חשבתי על זה יותר משאני חושבת
על קופיקו, טיפוס חמוד במיוחד שאני מאוהבת בו קשות כבר משנה
שעברה, אבל זה קטע שבאמת לא כדאי להכנס אליו כי אחרת פשוט לא
יוצאים.

בינתיים, בזמן שאני כותבת, אני אוכלת תאנה יבשה, אני אוהבת את
הממתקים של הטבע, הרבה יותר טעים מכל הדברים האלה שמלאים
בכימיקלים שאנשים איכשהו מצליחים ליהנות מהם כנישנושים או לא
יודעת מה.
אני די בריאה בזמן האחרון, ז"א - אוכלת בריא.
היתה תקופה שממש הייתי במין אובססיה לדברים מלאים ואורגנים
ובלי סוכר: לא עוגות, אורז וקמח מלא, ירקות אורגניים, אפילו תה
בלי סוכר.
אפשר לקרוא לזה משבר גיל העשרה שלי, זה בהחלט שונה שבזמן שבנות
גילי מתענגות על שוקולד וגלידה אני מתענגת על סלט ירקות.

אחרי האובססיה של לאכול בריא הגיעה אובססיה נוספת הקשורה לאוכל
והפעם - לאכול דברים מופחתי קלוריות, אם בכלל לאכול. הייתי
בטוחה שאני מלאה, מה שלא היה נכון בכלל. הורדתי 10 קילו
ונכנסתי תחת הגדרת ה"אנורקסית", משקל 45 וגובה מטר ששים וחמש
ומי חשב שזה יקרה לי?
בכל אופן, לא אני.

אובססיה נוספת שפיתחתי לי באותה תקופה היתה לעשות כל יום שעה
של התעמלות עם גילעד ינקילביץ' בערוץ חמש.
בחופש הגדול, בזמן שכל בנאדם נורמאלי ישן עד 12 מינימום, אני
התעוררתי כל יום בשש וחצי לעשות גילעד.
אבל זה היה בחופש...
היום כבר אין לי זמן, אני עושה רק חצי שעה ביום.

לפני כמה חודשים תפסתי את עצמי בידיים והתחלתי שוב לאכול
נורמאלי, כמעט, עדיין בריא.
ברגע שקלטתי שהשתטחתי בצורה מגעילה ובתמונות ראיתי את עצמי -
שלד עם קצת עור מסביב, חזרתי לאכול.
זה לא ממש מתאים לי קטע האנורקסיות הזה, בהתחשב בעובדה שאני לא
נוטה להגדיר את עצמי כפוסטמה שנעה בעקבות העדר.

ALICE IN CHAINS מתנגן לי פה ברקע, והיה לי עוד משהו לכתוב אבל
פתאום נקטע לי קו המחשבה.

לפני כמה דקות הוקל עלי ביותר כשהמשפחה שהברזתי לה אתמול
הזמינו אותי שוב לעשות אצליהם בייביסיטינג.
זה לא שהכסף הפריע לי - לא חסר לי כסף וגם לא עבודה, פשוט בתור
בנאדם ממש חבל לי שאיכזבתי אותם, אבל אני מניחה שהיא סלחה לי
אם היא התקשרה להזמין אותי שוב.
רווח לי.
אווה, איך רווח לי.
בכל מקרה, לא ממש יכולתי ללכת כי היה לי שיעור פסנתר, למדתי
היום את הפרילודיה הראשונה של באך ואחר כך גם לגלי היתה קבלת
התורה בבצ'פר, אירוע שאני, בתור ילדה, לא זכיתי לחוות כי אני
למדתי וגדלתי בקיבוץ - ושם לא ממש שמים דגש על כאלה דברים.

אני לקחתי על עצמי את תפקיד הצילום של היום בערב, אני חובבת
צילום וקניתי לפני חצי שנה מצלמה דיגיטאלית ככה שיוצא לי לצלם
הרבה, אבל ממש התבאסתי כשראיתי את תנאי האור החרא ואת כמות
ההורים המצלמים הדוחפים אחד את השני כמו חיות רק בשביל לצלם את
הילדים שלהם.

מחר יש לי מבחן בתנ"ך ולא התחלתי להתכונן. כל כך לא מתאים לי
עכשיו! אני בדרך כלל דווקא ממש נהנית מתנ"ך אבל מאז שהתחלנו
ללמוד על חוק ומשפט... כל החוקים הקזואיסטים והאפודיקטים ודין
עבר עברי ועני ויתום וגר ואלמנה ודברים סוציאליסטים שאין לי
יותר מדי מושג מה הפירוש של כל זה, מאז זה הפסיק לעניין אותי.

חוץ מזה, השאלתי את הספר השני בסידרה על אן שירלי, ספר שאני
מוצאת יותר מהנה לקריאה ויותר מרתק מחוקים בתנ"ך, אז קצת קשה
להתרכז בלימוד כשאני יודעת שהספר מונח לו שם על השטיח כאילו
אומר לי "יערה, תקראי אותי".

הרהורי החורף האלה פתאום הגיעו לדברים שבכלל לא התכוונתי.
אני כבר יותר מחצי שעה מהרהרת לי,
אני זזה, הספר קורץ לי.

לילה טוב, והרהורי חורף נעימים לכווווולם!  :)