אנחנו ילדים של מלחמה.
בגן ציירנו יונה עם עלה של זית.
לביה"ס הלכנו עם מסכת אב"כ- מקושטת!- והחלפנו חוויות מהחדר
האטום. ואנחנו רק בכיתה א'.

אנחנו מדינה של ימי זיכרון.
יש לנו יום זיכרון לחללי צה"ל, יום זיכרון לשואה ולגבורה.
יום זיכרון לרצח רבין, מרתון לפיד לזכרו של רחבעם זאבי.

אנחנו מדינה של אסונות.
אסון המסוקים, אסון וורסאי.
אסון השייטת, סרטן בקישון.

יש לנו סימנים מוסכמים.
צומת בית ליד, קו 300, צאלים.
נחשון וקסמן, הדולפינריום.

אנחנו מדינה של חדשות צבעוניות.
מוות בשחור ואדום, אליפות המדינה בכחול,
הרבה צהוב בין השורות.

אנחנו מדינה של שירים.
הבטחתם יונה אבל אין לי ארץ אחרת ומתי כבר יגיעו ימים של שקט.
שריפה, אחים, שריפה. וגם קצת תקווה.

תספרו איתי.
אחד, שתיים... חמישים ומשהו שנה...