[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חמוטל ילין
/
איבוד

את נוגעת בשמיים, ליהי. את כמעט מגיעה. מה עוצר בעדך? האם את
מפחדת ליפול. את כבר לא ילדה קטנה. מה קורה לך? אל תתני להם
לגעת בך. אל תתני להם לקחת אותך מעצמך. את זה כל מה שיש לך
בחיים, ילדה. אל תתני להם לנצל את התמימות שלך...

 "ליהי, את כבר ילדה גדולה. תסבירי לי איך זה היה יכול לקרות?
מילדה בגילך הייתי יכולה לצפות למשהו אחר..."

 "את לא מורדת, ליהי. כל אחת בגילך צריכה למרוד. את רוצה
להישאר ילדה קטנה? זה מה שאת רוצה? לא שמעת אף פעם שיש חיים
אחרים? תקשיבי לי, כי אני יודע מה טוב בשבילך. בטח שאני יודע.
אני החבר שלך. אני מכיר אותך."

 "ליהי, בזמן האחרון אני לא מכירה אותך! מה עובר עליך בזמן
האחרון? את לא מדברת איתי, לא מדברת עם הסביבה. אולי עברת
דברים קשים, אבל דיברנו על תקופות קשות בעבר. למה את סוגרת את
עצמך?"

 "גבירתי הצעירה, לא יעזור לך לסגור את דלת חדרך. לא גמרנו
לדבר. תקשיבי למה שאני אומר ותעני לי סוף סוף. את חושבת שתשיגי
משהו בהפגנת השתיקה שלך? את טועה!"

 "חמוד'לה, צאי קצת החוצה. זה לא בריא מה שאת עושה לעצמך. מה
עם החברים שלך? למה את לא מתקשרת ליעל? למה אף אחד לא מתקשר
אליך? אני בטוחה שהם מעוניינים בחברתך, זו את שדוחה את כולם
מעליך. למה?"

 "במה טעינו? תגיד לי, איציק, מה נעשה עם הילדה הזו? כשנועה
היתה בגילה לא עברנו את כל הדברים האלה. למה זה מגיע לי? 'ילדה
בעייתית'. זה מה שיועצת בית הספר שלה אומרת לי. לי, שהקפדתי
להקדיש מספיק זמן לבנות, לקרוא ספרים בנושא ההתבגרות כדי לדעת
להתמודד איתן. למה אני? בחיי, אני חושבת שהיא עושה לנו
דווקא."

 "איציק, הילדה לא מדברת. המחנכת שלה התקשרה שוב היום. היא לא
מדברת. נכון, הציונים שלה לא ירדו, אני יודעת, והיא לא עושה
בעיות, רק העניין הזה... כאילו שהיא יותר חכמה מכולם."

 "ליהי, אני אמא שלך. אל תשכחי את זה. את חושבת שלהתחצף אפשר
רק במילים? אפשר להתחצף גם בשתיקות."

 "ליהי, אמא אומרת שהשתנית. אני יודעת שאני כבר לא נמצאת הרבה
בבית, אבל חשבתי... בקיצור, אם את רוצה לדבר את יודעת את מספר
הטלפון שלי. זה שאני נשואה זה לא אומר שאני כבר לא אחותך. את
יודעת את זה, נכון?"

 "את לא מאכילה אותה טוב, שפרה, זו כל הבעיה. אל תגידי לי
שהיא לא רוצה לאכול. היא עדיין ילדה קטנה. היא לא יודעת מה טוב
בשבילה. את צריכה להחליט. בשביל זה את אמא שלה. אילו נתתי לך
להחליט הכל כשהיית קטנה לא היית מגיעה לאן שהגעת. את כל הדברים
שאת עושה היום את צריכה לזקוף לזכותי, אבל כמו הבעל שלך את
מתעקשת לשכוח."

 "איציק, תקשיב למה שאמא שלך אומרת. זה היה צריך להתפרץ
מתישהו. ידעתי שלא היית צריך להתחתן איתה. תסתכל על המשפחה של
אחיך. אשתו של עמוס היא אישה נורמלית ולכן יש להם גם ילדים
נורמליים. אל תביט בי כך, איציק. גם אני אוהבת את הבת שלך, אבל
את השגעון שלה היא לא קיבלה מהצד שלנו."

 "איציק, שמעתי את אמא שלך קוראת לה משוגעת. אני לא מוכנה
לשמוע את המכשפה הזקנה קוראת כך לילדה שלי. זה שבמשך שנים היא
שפכה עלינו אינספור ביקורות זה משהו אחד, זה שהיא אף פעם לא
אהבה אותי זה ידוע. אבל לפחות לנכדות שלה..."

 "נועה, טוב שהתקשרת. היא שוב נסגרה בחדר שלך. את יודעת אולי
מה יש בחדר הישן שלך שמושך אותה במיוחד? אני יודעת שיש לך
דברים אחרים על הראש, מותק, אבל אולי תוכלי לדבר עם אחותך?"

 "ליהי, דיברתי עם נועה היום. היא מצפה לתינוק... ליהי? ליהי!
לא אכפת לך? את ילדה חסרת רגש! לגמרי! אני לא מבינה את זה. אני
לא יודעת במה טעיתי! ניסיתי לעשות הכל כדי שיהיה לך טוב. האם
אי פעם מנעתי ממך משהו שבאמת רצית? תעני לי! אלוהים, זה הכי
גרוע כשהיא לא עונה!"

 "אנחנו באמת מעריכים שהתקשרת. את אומרת שהיועצת תדבר איתה
שוב מחר? טוב מאד. אתם עושים עבודה טובה. אני ממש מעריכה את
זה. אני לא יודעת מה יש לה, לילדה. אולי זו אשמתי, אני לא
יודעת. אלוהים יודע שניסיתי לעשות את הטוב ביותר עבורה..."

 "הילדה הזאת! היא משגעת אותי! היא לא מדברת איתך כבר שבוע,
איציק. אפילו לא 'שלום'. מה בסך הכל קרה? מה עוללנו לה?
והיועצת התקשרה להגיד לי שהיא לא משתפת פעולה. באמת! והיא היתה
ילדה כל כך חברותית, זוכר? כל כך חברותית. אתה זוכר איך היא
היתה יוצאת למסיבות יום שישי?! וכל החברות שהיו יוצאות
ונכנסות... איציק, אתה מקשיב לי בכלל?!... עכשיו אני מתחילה
להבין. היא פשוט מחקה את המעשים שלך. התפוח לא נופל רחוק מהעץ,
אתה יודע!"

 "ליהי, מה אכפת לך שזרקתי את הדובי הסמרטוטי הזה?? את כבר בת
שבע עשרה, לא ילדה קטנה. נו, באמת אל תבכי! אני אקנה לך אחר אם
ההוא היה כל כך חשוב. בגילך, דובי... הוא הזכיר לך משהו?"

 "מה פתאום היא נהייתה היסטרית כל כך בגלל דובי? בגילה? היא
בוכה כבר שלוש שעות רצופות, כאילו מי יודע מה עשיתי. זה מגוחך!
מה את מייעצת לי לעשות? דפדפתי בספרים שלי ולא מצאתי שום דבר
על נערה בת שבע עשרה שמתייחסת לאובדן צעצוע כאל סוף העולם...
אני אומרת לך, אני ממנה התייאשתי. לגמרי."

 ליהי, תעזבי אותם. תעקבי אחרי לארץ האיבוד. שנינו יודעים
שאני לא סתם הדובי שהיה של נועה. את זוכרת אותי עוד מהזמן שאת
ונועה הייתן קטנות ואמא של אבא שלך קנתה אותי. כן, אותה אחת
שאמרה שאת משוגעת... עולם קטן, מה? את מאמינה להם, ליהי? הם לא
הוכיחו את עצמם עד עכשיו. הם לא נתנו לך לעשות מה שאת באמת
רוצה. כל עוד את איתי את יכולה לעשות כל מה שאת רוצה, להיות כל
מה שאת יכולה לחשוב עליו. בואי איתי, ליהי. אני הרי היחיד
שמכיר אותך באמת. את לא שייכת אליהם. את שייכת אלי. הבטחת.
הבטחת כבר מזמן. נשבעת. ועכשיו אני חלק ממך, ולעולם אהיה. כבר
מזמן הרגשת שאת עומדת לאבד אותי, נכון? בגלל זה קרה הכל. בגלל
זה ההתנהגות הזו. השתיקות. את לא מעוניינת לדעת איך הרגשת שזה
יקרה? אני יכול לענות לך אם תבואי אחרי. אל תתני לי ללכת
לאיבוד. את יודעת מה יקרה לך אם לא אהיה כאן. את יודעת מה את
צריכה לעשות כדי שזה יקרה. בואי, ליהי! אל תפחדי. אין לך מה
להפסיד, רק מה להרוויח. את לא שייכת לכאן. הם לא מבינים. הם לא
ירגישו בחסרונך, את לא מהעולם שלהם. העולם שלהם ימשיך גם
בלעדייך. את שייכת לארץ האיבוד. בואי, ליהי, בואי... את שלי,
את שלנו. שלנו. לנו.

 "...לא, אני לא יודעת למה. אני לא מבינה מה היה חסר לה! זו
לא אשמתי, גם אם המכשפה הזקנה תאשים אותי בזה. לא היו לי כאלו
בעיות עם נועה... נו, באמת. תראי את נועה. סיפור הצלחה, לא?
מה? מה את שואלת?... ממש אין לי מושג איך היתה לה גישה לכל כך
הרבה תרופות. לא, הן לא היו שייכות לי... לא היינו בבית כשזה
קרה... יצאנו. גם לנו יש זכות לצאת! לא יכלנו לנחש מה היא
מתכוונת לעשות... כשחזרנו חשבתי שהיא ישנה... אני לא בודקת
דופק לילדות שלי כשהן ישנות! אני לא מבינה למה אני צריכה
להצטדק בפניך. את חושבת שאני אשמה, נכון? זה מה שאת רומזת?! אז
שתדעי לך שזה לא קרה בגלל משהו שעשיתי והיא הרי היתה תינוקת כל
כך נוחה..."


(נכתב ב-1991, כשהייתי בת 17)







חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לו היה לי
רוטשילד.






תחיה טבת
בהרהורים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/2/03 13:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חמוטל ילין

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה