היום ראיתי מראה מוזר. בעיני. עובדת הטלר בבנק הייתה מצוידת
בציפורניים נוספות. מספר מילימטרים לאחר פס הציפורניים הטבעיות

והמקוריות שלה, התמשכו להן ציפורניים נוספות, מעוצבות,
מוארכות,
וצבועות בצבע מרנגו כהה.
שני חלקים לציפורן הנשית. ואם לא די בכך, הרי שעל פני שני
החלקים
היה משורטט ציור גיאומטרי שנראה כמו סדק שנוצר בזכוכית שפגעה
בה אבן. סדק מעוצב היטב על פני כל ציפורן. ובשתי הציפורניים
הקיצוניות של יד ימין, התפנק לו הדובדבן בקצה עוגת הקצפת:
העובדת
עיצבה בקצה של כל ציפורן חור מעוגל וממנו השתלשל לו עגיל. שני

עגילי מתכת יורדים מקצות ציפורניה.
ביקשתי לראות. והיא, בארשת של הנאה והתפנקות הציגה לי את כף
ידה
מבעד למחסום הזכוכית שבין מקום מושבה לביני. "יפה, נכון?" אמרה

והפכה את כף ידה לפני כמו דוגמנית הסובבת על עומדה ומציגה את
שובל שמלתה לראווה.
מאד מיוחד אישרתי. וזה לא מפריע לך לקלוד שאלתי. ממש לא ענתה
ומיד הדגימה בפני את יכולתה בקלידה מהירה של סכום השובר
שביקשתי לשלם. ומדוע העגילים התעניינתי. זה מאד אופנתי אמרה.
בעצמך ראית ושאלת ובדרך כלל מי שבא אלי לא מרים את העיניים
מהניירות שהוא מחזיק. הם מסתכלים רק על האצבעות שלי!

המשפט האחרון שינה את הכול. כאן נחשף פן חדש. עלבונה המוסווה
של עובדת הטלר שמתקשטת ומתאפרת ואיש לא מתבונן "מעל פני
הים". לא נותר לה אלא ליצור פיתיון באותו חלק עליו מסתכלים:
באצבעות הסופרות את שטרי הכסף.