גופה קטנטנה מכונסת בעצמה,
של ילדה שלא טעמה מן החיים.
ובגלל שלא חטאה היא מוענשת.
אירוניה? אולי.
טרגדיה? בודאי.

גופה קטנטנה של תינוקת חייכנית,
כזאת שעד לא מזמן רק צחקה.
צחוק כזה של פעמונים,
צחוק רק של ילדים קטנים תמימים.

והיא, שלא חטאה בדבר,
והוא, שהרג בלב קר,
חסר רחמים.

עכשיו היא כבר לא כאן.
איננה עוד תינוקת קטנטנה.
הפכה להיות רק גופה,
רק טיפה בתוך ים,
רק אושר קטן בעצב עד אין קץ.
רק הודיה. שמתה.