זהו סיפור חיי.
הוא לא מעניין, הוא לא מותח , ואין בו לכאורה שום דבר שיעורר
במישהו את הרצון לקרוא בו. הוא לא ייצבע בצבעים חמים של אהבה
ושל תשוקה , ולא באלו המלאים של בית , הוא יוותר מתחילתו ועד
סופו בצבעים הקרים של השממון , של חוסר החלטיות , של אי
הידיעה.
הסיפור שלי הוא לא סיפור בעצם , הוא וידוי , וידויו של אדם שלא
נודע לו במה פשע, אבל עליו לשלם את הכבד שבעונשים , להפרע
מחובותיו בנוראה שבדרכים , לאבד את החופש , את הרצון , לאבד את
עצמו לדעת.

אולי זה נשמע מטופש , יכול מאוד להיות.
אבל זה אני,
זה סיפור חיי.
זה סיפור של חוסר , סיפור של בור ללא תחתית שנפער במעמקי הלב ,
ומושך לתוכו כל רגש , מותיר אותי עירום , נטול כל , מתבוסס
בשממוני , במדבר הציה שהייתי , או שהנני , בכלום בתוך כלום
בתוך כלום , ביגיון אין קץ ללא סיבה , ברצון העז לחדול ,
ובהכרח הבלתי מתפשר להיות.

זה סיפור חיי ,
נכתבו בו רק פרקים מעטים , והפרק הבא - עשוי להיות גם האחרון.
זה לא סיפור בהמשכים , הלוואי ולא היה לו המשך , אבל הכרח הוא
שיהיה , אנוס בהוויתי , אוסיף להשתעמם רגע אחרי רגע , להוסיף
ולקוות שהטרוף יפסיק לענותני במלתעותיו החותכות , ואוסיף לדמם
עד בלי די , לדמם ולא למות , אוסיף להתייסר בכאבי שאול , אוסיף
להביט לו לשד בעיניו המתגלגלות , לברוח ממנו , לנשק אותו ,
לאמץ אותו אל חיקי המשוסע , ולנשום הלאה , אדם שאיבד את חייו ,
ומאולץ להוסיף ולתתם , רגע אחרי רגע.

זהו סיפור חיי-
מתמשך , מייגע , אינסופי , כל דף , מילה ואות שלו עולים לי
בחיי , והוא מוסיף להכתב , הוא סיפור - וחיי? חיי אינם דבר מה
ששווה לחיותו , אפילו לא לקרוא עליו. לא , סיפור חיי לא יהיה
רב מכר , לעד ישכון הוא בין סיפוריהם של אלו שנולדו כמוני ,
שיש להם המחלה , שלא יחלימו ממנה , רק יוסיפו לגווע ממנה עד
למותם המרוחק אין קץ, כי אין אני לבד במכאובי, יש המשותפים בו
ואינם יודעים, יש החולקים אותו ואיני יודע, והם אלו החוסמים
דמעותי בקרבי, המונעים מהכאב הזה להכריעני, המונעים ממחלתי
להפוך סופנית לאלתר.

זהו סיפור חיי-
לו ינתן לי צדיק שיצייר באותיות קידוש לבנה-
סוף
אך לא ניתן לי למצאו,
זהו סיפור חיי
ועלי נגזר לחיותו ולספרו-
מילה אחרי מילה
רגע אחרי רגע
ודמעה אחרי דמעה
מעכשיו - ועד עולם.