הוא אף פעם לא ירגיש
הוא אף פעם לא ידע
עומד עם הפנים לקיר, אדיש
אני מכורבלת בודדה
החדר עטוף צללים
הצבע הירוק המתקלף
יש כאן זיכרונות עתיקים
וזוג לבבות עייף
ואני בפינת החדר
מכבה את עיניי
הן ראו את הזמנים בהם הכל היה בסדר
הן ראו יותר מידי
הדמעות מרטיבות את הרצפה
מטביעות צלקות באבק האפור
יש לי נפש אחת עייפה
ולב אחד שחור
עולים בי געגועים
המגע שלו שורף את גבי
עליי לומר לו כל כך הרבה מילים
הלוואי והיית איתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.