קר לי כל כך
ובודד לי החלל הזה
דמעותיי הסגולות
הרי גם הן איבדו את נשימתן
גם אני

אל תשכחו אותי אל תסרבו
כואב לי בעייני וכואב כל מוחי
שהרי אני אני הטיפשה שלי
טיפשות כזאת מכרעת
וכה קודרת ונועצת בי סכינים
שתי ידיי בפולנטר מחובר
בלי החופש שלהן
בלי התזוזה

להתמלא במה שיש לי אני צועקת
תתמלאי תתכנסי כולך לחללך
החי החי שלך והכואב
שלך הוא שלך הוא ואלייך זועק
"שחררי אותי אל אוויר העולם
הניחי לי לזעוק את זעקותיי
כאן בין שתי ידייך
ומתחזק עם דמעותייך
הוציאי אותי
הניחי לי"