דמעה נוטפת, והנה עוד אחת,
הן נופלות, מגיעות כבר לאף.
הן יורדות וממשיכות "במסלול הקבוע",
פנים, צוואר-ה"מסלול" ידוע, אך הסיבה- לא!

כל פעם זה משהו אחר שקשור בך, זה מוזר..
כל פעם זה קשור לאהבה, טעם האהבה, והוא מר.

הדמעה מנקה את ליבי, את פניי,
וסוחפת איתה את חיי.

הכאב, הצער הכל אחר כך נעלם,
עוד פעם חושבת שהכל מושלם.
אבל לא, מגיעה עוד דמעה, גרוע וכואב עכשיו יותר!

הלב נשבר, נשארת בו צלקת,
אז אולי אתה תחבר את הלב?
אולי תבוא ותצעק,
עכשיו גם אני אותך אוהב?


                                  אולי...