הוא איגף אותם משמאל, הוא ביתר את כוחות האויב לשניים, הוא עשה
עצמו נסוג ואז תקף משלושה כיוונים במקביל, הוא השאיר צד אחד
פרוץ כדי שלא ירגישו לחוצים אל הקיר (כמו שאמר סאן טצו), הוא
איחד כוחות ויצר חזית אחידה ישרה  קוצנית, הוא ישב על גב סוסו
וחילק פקודות לכוחותיו, שליחים רצו ממנו אל הכוחות הפזורים
בשדה הקרב וחזרו עם דיווחים על פצועים והרוגים.
הקרב נמשך שנים, בכל יום מישהו אחר שולט בגבעה, בכל יום מישהו
אחר מסיג את אנשיו ומקים עמדות למגננה.
הוא נסוג לאחור וספר את אנשיו, רבים היו פצועים, אבל רבים יותר
היו מוטלים מולו וסביבו.
לא נותר לו דבר לעשות שהוא עוד לא עשה.
בלהט הרגע הוא נראה כנזכר פתאום בדבר מה.
ואז, פתאום, הוא תקף.

בעודו דוהר על סוסו הוא צחק צחוק מטורף, וכל חייליו דהרו
אחריו.
הם שיספו דקרו וחתכו את כל העומד מולם, עד שלא נותר בשדה דבר
מלבדם חוץ משלושה עצים עתיקים,שצפו באדישות על המתרחש סביבם,הם
היו שם לפניהם ויהיו שם גם אחרי כולם.