|
וכבר כמעט שנכנעתי
לצו רחובות דוממים
זהר דמעות פנסים אז ראיתי
נוגה על פנים חתומים
על ספסל עלוב ושמיכת קרטון
הוא שכב מחוסר הכרה
וכמעט הצטרפתי לנווד הבטון
לכוסית לילית של אין ברירה
כמוני גם הוא ודאי שברח
מנשיכות מציאות רבות צרב
אני קצת שכחתי והוא קצת סלח
לרחובות ריקים לעת ערב |
|
|
החוסר אונים הזה
של לא לדעת אם
הסלוגן שלך אושר
יותר גרוע
מהמבדקים לטייס,
קצת יותר גרוע
מהבחינות ל-NASA
וטיפ טיפה יותר
גרוע מלתקוע את
המרפק לניל
אמסטרונג ולומר
"צעד קטן לאדם
צעד גדול
לאנושות" .
אבל לא יותר
גרוע מלהוריד
שפם
אחת מחפשת
תירוצים לפאר את
הביקורים אצל
הקוסמטיקאית שלה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.