הן ניתחו את השדיים במבצע סוף העונה במכון פרטי לא מוכר. אימא
ובת. שתיים במחיר של אחת. עורך הדין בחן בעניין את התמונות של
שדיהן המחוללים, והן לא יכלו שלא לשים לב לגיחוכו העצור. לכי
תסבירי לעורך דין, ועוד גבר, איך זה לשנוא את הגוף שלך. האימא
שונאת את הגוף שלה כבר שלושים שנה, מאז שהתחילה להבחין בו.
בעלה תמיד לעג לה. היום גם הוא שונא את הגוף שלה. תמיד הייתה
עגלגלה מידי לטעמה, עם חזה גדול מידי ונפול מידי. הוא טען שככה
הוא אוהב אותה, "הוא אוהב שיהיה לו מה לתפוס". היום היא יודעת
שזה מה שהוא אוהב. אחרי שהקצב הרוסי צילק והשחית את חזה, הלך
בעלה ומצא לו חברה חדשה. עגלגלה. הוא לא טורח להסתיר את זה,
וגם לא את סלידתו ממנה.
הבת קיבלה את הגוף של אבא שלה. גבוהה ורזה עם אברים ארוכים.
היא הייתה חייבת, אבל ממש חייבת להגדיל. היום אומרים לה שגם אם
יוציאו לה את השתלים הלא סימטריים יישארו לה צלקות לכל החיים.
עורך הדין מסביר להן שהתביעה שלהן מסתכמת בעלות הניתוח ועלות
הניתוח הנוסף, ועוד סכום לא גדול על עגמת הנפש. "כאב וסבל" הוא
קורא לזה. השורה התחתונה היא, שאחרי שיעברו ניתוח נוסף,
ויישארו בכל מקרה מצולקות ופגומות, יישארו בידיהן כמה אלפי
שקלים.
עברו כמה חודשים. הבעל עזב לטובת העגלגלה החדשה, הבת סיגלה לה
יציבה חדשה עם כתפיים שמוטות כמו להסתיר את חרפתה, והאימא -
האימא מבלה שעות מול המראה, מתמכרת לכיעור של שדייה. בשעות
האלה היא רוקחת תרחישים של נקמה ברוסי המניאק ובבעל שהלך ממנה
כמו ילד שהתבגר מצעצוע. עורך הדין הודיע לה שיערך דיון בתחילת
החודש. השופטת הורתה שהצדדים יתייצבו אישית כדי לנסות להגיע
לפשרה מהירה. "איזה פשרה, מה פשרה" היא אומרת לו, "השופטת לא
מבינה איזה נזק נגרם לנו? מה היא לא אישה?".
יומיים לפני הדיון היא איננה נרדמת, הבת לעומתה, ממשיכה בחייה
האדישים, מסוגרת בעצמה. כשנכנסו לאולם השופטת נדמה היה לה
שכולם מסתכלים עליה, הייתה מעדיפה ללדת בפני זרים מפוסקת
רגליים, בלי חרפה.
הרוסי התהדר בחליפה של עורך דין ומשקפיים של דוקטורים. עורך
הדין שלו דיבר על מסירותו למקצוע והציג אותן כרודפות בצע. עורך
הדין שלה תהה האם השחתה של שדיים שלא לצורך הצלת חיים מהווה
מסירות למקצוע. השופטת הציעה שיגיעו לפשרה. "הנושא עדין, ויש
גם את העניין של צנעת הפרט". בסוף הדיון, ולאחר שהושפלו מעצם
קביעת המחיר לשדיהן ודימויין העצמי, קיבלו בפשרה  20,000 שקל
כל אחת, מבלי שהרוסי יודה ברשלנות.
הן שבו הביתה ללא כל תחושה של ניצחון או סיפוק, סגירת המעגל רק
הבליטה את היותן נשים פתיות שקנו שדיים חדשים במבצע סוף עונה,
כאילו היו נעליים.
הבת, שהשלימה עם היותה פגומה, יצאה לבלות עם החבר הערבי החדש
שלה, כן, היא מבינה שהוא שואב סיפוק מזה שהוא מזיין יהודייה,
היא אומרת לאם. "אבל אף אחד אחר לא ירצה אותי". האם יודעת שהבת
מאשימה אותה בכל, וחושבת שהיא מזדיינת עם הערבי להעניש אותה.
כאילו שלא נענשה מספיק. "הבת שלך מזדיינת עם ערבים כי אבא שלה
עזב את הבית" היא אומרת לאבא. "הבת שלי מזדיינת עם ערבים כי
האימא המטומטמת שלה כל כך רצתה ניתוח שהיא סחבה גם אותה" הוא
עונה.
עורך הדין מתקשר שהצ'ק הגיע ושתגיע למשרדו לחתום על מסמכים.
כשהיא יושבת מולו היא נשברת ופורצת בבכי. הוא מנסה לנחם אותה
ואומר שזה לא סוף העולם וכשהיא מטיחה בו שהוא לא מבין כלום הוא
מבקש לראות את שדייה. "אולי התמונות לא משקפות את המצב האמיתי"
הוא אומר. ברגע של קלות דעת היא מראה לו ובדרך הביתה חושבת
שאולי הוא לקח את התיק רק בשביל זה, אחרת - למה התעקש למשש את
הגושים והצלקות?.
כעבור כמה ימים הוא מתקשר ומזמין אותה לארוחת ערב, היא מזמינה
אותו לעלות לדירתה, והם מזדיינים. באור. הוא שעיר ומגעיל, אבל,
כשהיא רוכבת עליו ושדיה הפגומים מקפצים, אין היא נבוכה. הם
ממשיכים להזדיין לפחות פעם בשבוע. אין יותר ארוחות ערב, וגם לא
רומנטיקה. היא מבינה שהמום שלה הוא בלבד שמגרה אותו. הוא
אובססיבי לשדייה. לש אותם ויונק אותם ומזיין אותם. היא הופכת
לזניחה.
היא מתחילה להשתמש בשדייה, כפי שהייתה עושה לו הצליח הניתוח.
היא מתנה לו התניות תמורת השימוש בהם. כשמאסה במתנות וכסף,
החלה לתכנן את נקמתה.
"אם אתה רוצה לראות אותי" היא אומרת לו, "אתה צריך לעזור לי
לנקום ברוסי המניאק". אחרי שבוע של ניתוק הוא מתרצה ומוכן לשתף
פעולה. הוא שוכר דירה עבור לקוח פיקטיבי ליד התחנה המרכזית
הישנה, בבניין שמאוכלס כולו בפועלים זרים. כולם שם מפחדים מהצל
של עצמם ואף אחד לא יעיז לשאול שאלות. לקוח שחייב לו תודה על
ייצוג שגבל במעשים פליליים מביא לשם את הרוסי שהוא כבול, חבול
ופיו חסום בסחבה. היא לא שואלת שאלות.
כל כך הרבה פעמים דמיינה בפרטי פרטים איך תחתוך לרוסי את הזין,
לאט לאט, ותסתכל לו בעיניים בזמן שידמם, עד שייפח את נשמתו.
עכשיו כשהוא כאן היא לא ממהרת. הם קושרים את הרוסי למיטה
החבוטה והיא קורעת מעליו את בגדיו בחייתיות שלא האמינה שקיימת
בה. עורו לבנבן, כמעט שקוף, ואת רגליו וחזהו מעטרת פלומה
בלונדינית. "תראי איזה זין יש לו" אומר עורך הדין, "כמו של
סוס". הם עומדים מעל הרוסי, ובוחנים את הזין כאילו לא מחובר
אליו שום רוסי. היא אוחזת בזין ומשתעשעת בו עד שהוא מתקשה.
"אני במקומך הייתי מזיין אותו קצת קודם" אומר עורך הדין, והיא
מבחינה בזקפתו מבעד למכנסיו. הרוסי המבוהל נחנק בתוך הסחבה
שחוסמת את פיו. האימה שזועקת מעיניו מרגשת אותה. היא פושטת את
בגדייה ורוכנת מעל הרוסי, מחככת את שדיה בפניו. "תראה מה עשית
לי יא מניאק" היא לוחשת. היא מושיטה יד לאחור ולשה את איברו של
הרוסי שהצטמק בינתיים, עד זקפה. היא כורעת מעל האיבר הזקור,
מפשקת את איברה ביד אחת, ובשניה נאחזת בזין ומחדירה אותו לתוכה
בעזרת משקלה. היא רוכבת עליו בפראות ומזיזה את עכוזה לצדדים
באלימות, ונראה שלרוסי כואב. היא מתמכרת לחשיפה בפני עורך
הדין, גומרת בצעקה משחררת ויורקת בפרצופו של הרוסי. הריקנות
שממלאת אותה מיידית. "תשחרר אותו" היא אומרת לעורך הדין. "את
משוגעת" הוא מטיח בה, "הוא ילך למשטרה". היא מתלבשת בשקט
ומביטה בו. "אתה עורך דין" היא אומרת לו, "אתה בטח תדע מה
לעשות". היא יוצאת מהדירה, משאירה מאחוריה את שני המניאקים.
עכשיו היא שונאת רק את בעלה.