מרחב אין סוף ועדיין לא מצאתי את מה שלמצוא ביקשתי
לאן אני שייכת?
ולאן צריכה להיות קשורה?
מרגישה לא בנוח ובמקום הלא נכון.
מרגישה הכול ריק מבפנים מרגישה בתוך חור שחור.
הכול ריק מבפנים אין סוף לחלל ואין גם במה להיאחז.
ואני חושבת שאין סוף לחור השחור ואין אי שם אדמה, אפילו לא
פיסה קטנה.  
נפלתי עמוק ורחוק מדי ואין להגיד היכן אני נמצאת.
אני אי שם נופלת וגם לא חושבת איך לצאת לבד, מנסה ליצור עולם
חדש שבו אני החלוצה, ואולי אחרים כמוני יצטרפו אחרי בריצה אבל
קודם יש למצוא את היעד המבוקש ושם ליצור את עולמי היפה והחדש.
אני לבד למרות שאף אחד אותי לא עזב.
יש כלום ויותר מדי ולריקנות אין לה די.
לחץ מלחיץ, זמן מלחיץ, זמן עובר, זמן עובר מהר.
מנסה לנשום ולא מצליחה.
חונקים אותי מרוב אהבה!
אבל לא מהסוג שאני צריכה.
צריכה חידוש צריכה ריגוש.
צריכה משהו או מישהו שיוציא מהגרון את ה"גוש" שעומד באמצע כמו
גולם פגיע ורגיש, שאת כוחי לאט לאט שואב ממני ומתיש.
רוצה לבד רוצה לחשוב, רוצה לראות מה יש עוד.