מוקדש באהבה ל"כמה אנשים"
בין ירוקים מרשרשים
בין מטבעות מעוגלים
שוכב בעצלתיים
על גב ואף אפיים
אולי שיכור הוא
אולי אכל סמים או אחוז קינאה
שאת ליבו תפסה
משמיע לאוויר פזמון די ישן ומוכר
ורוצה שלו יקשיבו ואותו יבינו
כמה בודד הוא, כמה בודד
חסר חיים, חסר הבנה
בדלתות נעות חשמליות
כל בוקר ראשון הוא להיכנס
ואחרון בהן לצאת
לקראת...
הכיצד לזה נקרא?
שמא אכזבה? שמה אהבה?
אולי שיגעון גדלות או כל הפרעה אחרת
שאת פורקן הבדידות מביא לביצוע
ע"י פנטזיות מיניות
ולא עם בחורה הוא פורק עולו,
אלא עם ידו הקטנה ידו השמנה
שלו נאמנה היא ולא עוזבת
שאותו עד היום היא לא אכזבה.
מסתובב שעות בגן הציבורי נשכב על ספסל
או סתם על הדשא
מחבק בדמיונו דוגמנית על ולפעמים גם שתיים
לאחר מכן מספר לאומה איזה תענוג עליו עבר
ולעולם לא ישכח זה הדבר .
מפליג בדמיונות מספר מעשיות שחוזרות ונשנות .
מרטיב בלילות עם אותן הטיפות
באותם חלומות באותם עולמות .
תלמד כבר לחיות אומרים לו,
עם בחורות אמיתיות להיות קוראים לו .
תצא לעולם את העיניים תפקח
תצא לרחוב תכיר בחורות.
את שאר העולם לעצמו תעזוב
את שאר העולם לחייו לעזוב
כי בלי לשים לב
ובלי כל התרעה
לבד תישאר
רק אתה . . .
אתה . . .
אתה . . . |