קיוותי להגיע לגן עדן,
התכוננתי לכך כל כך הרבה זמן,
חשבתי שהכנתי את עצמי בצורה הכי טובה שיכולתי, אבל כשהגעתי לגן
עדן, גיליתי שהוא בעצם גיהינום והמציאות שביקשתי לברוח ממנה
היא עצמה הייתה גן עדן, איתך, המלאך שלי.
הגיהינום, בכלל לא נראה כמו גיהינום, הוא נראה כמו מקום רגיל
לגמרי, רק כשאתה פוגש את 11 השליחים השטניים ואת השטן אתה מבין
שאתה בגיהינום.
וזה בא וזה הולך , רגע אתה חושב שאולי לא כל כך נורא אבל שנייה
אחרי בא איזה שליח ומזכיר לך. הדבר היחיד שמחזיק אותך בחיים זה
המחשבה על המלאך שמחכה לך בבית.
אנשים רבים עברו במקום הזה לפניי, אבל בשבילי, בשבילי זה
הגיהנום.

מה שמוזר בגיהינום הזה, זה שאם היה לי שם את המלאך שלי, אז הוא
היה הופך לגן עדן, כמו כל דבר שהוא נוגע בו. אבל את המלאך שלי
אי אפשר להביא לגיהינום הזה, הוא מדי טוב בשבילו. אני מחפש
דרכי מילוט מהגיהינום והדבר היחיד שאני רואה כפתרון זה להוכיח
לשליחים שהבשר שלי רקוב ולא שווה להם להחזיק אותי שם. בכניסה
לגיהינום שלי יש שלט, ברוך הבא למשפחה. על איזו משפחה מדובר?
ואיך אפשר לצאת ממנה? זה מה שאני חושב כל הזמן

איך בנאדם יכול חיים שלמים לחכות למשהו ואז ליפול ככה? תחושת
התסכול שאופפת אותי, כאדם שאיכזב, כאדם שהתאכזב.

אבל המלאך שלי, הוא שיציל אותי ולאט לאט ככל שארבה לשוב אל קן
הגידול שלי, כך יותר מהר אתרפה ואשוב לעוף במרומים עם המלאך