אני כל כך שמח כי היום מצאתי את החברים שלי. בתוך הראש לי.
היה לכם פעם קטע כזה שלא ידעתם איפה אתם, וכשהבנתם לא ידעתם
איפה לשים את עצמכם?
ישות נפרדת מהגוף המזוהם, החרוך, הלא שייך.
אני כאן לבד. כל כך לבד.
אני רק רוצה חיבוק ממישהי שתאהב אותי. רק אותי. שתהיה רק שלי.
שתבכה עליי ואני אחבק אותה, ארגיע אותה ואשקר לה כשאגיד 'הכל
בסדר עכשיו... אני אוהב אותך...' היא תסתכל עליי בעיניי שקד
ירוקות רטובות שיגרמו לך לבכות. 'גם אני' היא תאמר ותנשק אותי
נשיקה שתימשך לעד.
החברים שלי אומרים לי שהיא מלאך ואני מהגיהינום.
זה לא יילך- היא לא קיימת. אני לא קיים. רק הקולות. איפה הם?
אני מוצא את עצמי בכיתה, המורה מדברת. אני עוצם עיניים. אני לא
כאן. רוצה להיעלם. אני ישן? אני ער? אולי אני במיטה החמה שלי
חושב מחשבות שמחות? אולי אני במערה חשוכה, קרה ומטפטפת כמו
הראש שלי?
איפה אתה? אומרים הקולות בראשי. איפה אתה? הם חוזרים על המשפט
שאני מנסה לברוח ממנו.
אתה כאן? אולי לא. אולי כן. מי יקבע? הגורל יקבע.
לך להקיא, הם פוקדים עליי. לך תמות. תמות.
אני הולך ומקיא את נשמתי בשירותים. אולי עכשיו שאני חסר נשמה
אני אהיה בסדר.
כל הכבוד. אנחנו אוהבים אותך.
"איפה אתם?" אני שואל.
איפה אנחנו? אנחנו כאן. איתך. אנחנו הרבה. אנחנו קצת. אנחנו
אחד. בתוך הראש שלך.
אתה עדיין כאן? תעשה לנו טובה? תחזיק את הראש שלך.
אני לוקח את שתי ידיי ומחזיק את הראש שלי.
אתה עדיין כאן? תעשה לנו טובה? אתה רואה את הקיר הזה? כן! זה
עם הבלטות הלבנות! תזרוק את הראש שלך על הקיר.
אני חובט את הראש הפרטי שלי בקיר.
הכאב! הכאב! אני עומד למות! אני לא יכול לנשום! הכאב! הדם נוזל
לי על העיניים! אני עיוור!
כל הכבוד. אנחנו אוהבים אותך.
אני מאושר. הם באמת אוהבים אותי.
ואז אני מבין הכל. אני מסתחרר. נופל על הרצפה.
נשכב בתנוחה של עובר ברחם.
מה קורה לי?! איפה אני?! למה אני?! אני זה אני?!
"מה קרה לך?" קול נשי וילדותי קורא לי ממרחק אלפי קילומטרים.
"אתה בסדר?"
אתה עדיין כאן? תעשה לנו טובה? אומרים לי הקולות.
תהרוג אותה.
"לא!" אני צורח בייאוש וטירוף.
תהרוג אותה... הם חוזרים שנית בלחישה.
"אל מי אתה מדבר? היא שואלת.
"לא!!!"
הידיים שלי מתחילות לרעוד. אני לא. אני לא יכול להרוג אותה.
היא יצור חי. אני לא. מותר לי להרוג רק יצורים מתים. ככה
הקולות אמרו לי.
אנחנו נהרוג אותך. הם איימו עליי בפעם המיליון.
אתה עדיין כאן? תעשה לנו טובה?
"די!!!" מה קורה לי??!!!"
תהרוג אותה תהרוג אותה.
"אני לא רוצה להרוג אותה! זה לא מגיע לה!"
לא מגיע לה? איך אתה יכול להיות כל כך עיוור ואטום? אתה לא
רואה את השנאה שלה אליך?
היא  שונאת  אותך  !!   אתה שונא  אותה  !!   תהרוג  אותה
!!!
"לא!! היא לא שונאת אותי!! אני חושב..."
תהרוג אותה!! הקולות צורחים בייאוש.
אני מוציא את הסכין פרפר שלי ותוקע לה בתוך העין האמצעית.
כל הכבוד אנחנו אוהבים אותך.