הרגע מגיע ואני לא יכולה יותר
לא עכשיו לא אף פעם
משהו חייב להשתנות ועכשיו
או שיהיה מאוחר מדי
לפי איך שהדברים הולכים
הסיום ברור לכולם
עד מתי נתכחש עד מתי נחייה באשליה
כשכל אחד מקשיב רק לעצמו
ודבריו של השני נעלמים ברוח הקרה
העונות מתחלפות האנשים משתנים
יש דברים שלא השתנו לעולם, אף פעם
יש דברים שנולדו מאוחר לזמנם
הם לא מבינים ולא מובנים
גוששים באפלה
מחפשים את הדרך שלהם
שמשתנה מאדם לאדם לחווה
מגדלור עומד באמצע מזח נטוש
מאיר את דרכם של אבודים
ערפל מכסה את הכול
הם נאבדים
ים הנשמות האבודות
מקום של מקוללים וצלי אדם
הוא בולע בתוך עצמו את כל מי שסטה מהדרך
הוא המקום שבו אני נמצאת
טובעת
שיכורה ומסוממת
מושיטה את ידי  לשמים מבקשת הדרכה ומחילה
שכחו אותי שם
אף אחד לא עונה לתפילותיי
דמעה בודדה נופלת על פני
דמעה של דם
אני מקבלת את גורלי
וצוללת למעמקי ים האבודים