מלכת הדרכים הפתלתלות
מטופפת על מסלול,
רצוף כוונותיה הטובות.
מוחה, בקדחתנות אין קץ,
תר אחר שיר לזמזם,
כי עייף ראשה להמשך אחר כתפיה
לצלילי המוסיקה השקטה, הכל כך לא הולמת,
שהכתיבו לה כל אותן שנים.
כל הזכרונות שרצתה לקחת -העמיסה,
עכשיו כורעת היא תחת עומס מזוודותיה הריקות.

הו, מה טיפשה את מלכתי!
למהות כמהה את?!
לשם כך החלפת צבעים כל השנים?!
אני הזהות האחרונה,
זאת שבחרת לשכוח.
האחת והיחידה,
שנותרה לא ממומשת.
אותי הדחקת כל השנים.
בי לא רצית ללכלך מעלותייך.
ועתה, לכשהגיע תורי,
התעזי לנחש,מלכתי, מי יפתח לך את השער אל ממלכתך החדשה?