מלאך שחור, איזה שילוב מוזר זה, אני יודע... אבל זה מה שאני,
אני חושב, פשוט מסביבי כולם לבנים ורק אני שחור אז אני חושב
שככה אמורים לקרוא לי. זה לא שאני לא יודע איך קוראים לי, פעם
ידעתי באמת! פעם היה לי שם, אני בטוח בזה אבל מאז שנהייתי שחור
כזה כבר הפסיקו לקרוא לי אז פשוט שכחתי איך קוראים לי. אני
משער שמלאך שחור זה מספיק. בגלל שאני שחור אנשים חושבים שאני
רע, עצוב ומדוכא, רק כי אני לא לבן כמוהם. אבל זה מה שהם רוצים
לראות ואני פותח את עצמי בשבילם, נעשה שקוף בשבילם, כדי לא
להפריע להם, כדי שהם לא יצטרכו לאמץ את הצוואר שלהם כשהם מפנים
את מבטם הצידה כשאני עובר ברחוב.  זה רק כי הם לא מבינים אותי,
או שאני פשוט לא מבין אותם. אז התאמצתי וניסיתי להבין אותם,
אבל במקום להבין אותם נהייתי כמוהם, כל כך ניסיתי להיכנס לראש
שלהם  ולהבין מה הם חושבים שנכנסתי בטעות לנעליים שלהם והתחלתי
להיהפך ללבן. אני מודה, בהתחלה נורא נהניתי  מתשומת הלב של
אנשים, מהחיוכים שהם נתנו לי ברחוב במקום להסיט את מבטם הצידה.
כל כך הייתי שקוע בהזיה שהם אוהבים אותי שלא שמתי לב איך אני
נצבע יותר ויותר בלבן שלהם, בצביעות שלהם והם הפסיקו להתייחס
אלי, שוב. נהייתי שקוף מחדש מבלי להתאמץ אפילו, כבר לא הייתי
מיוחד. עכשיו אני לא מספיק טוב בשבילם, זה מה שהם חושבים, אבל
אני, אני נשגב מהם, אני הייתי שחור, אהבתי את השחור שבי. אבל
כבר מאוחר מדי, השחור שבי מתפוגג לו והכל בגללם, עכשיו אני
בדיוק כמוהם, לבן ושוב אין לי שם.