עייפה מהחיים,
רוצה לישון,לישון ולא לקום.
ואז כמובן שבוהים בי אנשים,
לא מתייחסים,הרי אני לא היחידה ביקום.

אם הייתי כמוהם - איך הייתי?
אם הייתי כמוהם - היה לי טוב?
אם הייתי כמוהם, כל הזמן תהיתי...

לפעמים נדמה לי שהכל נגמר,
מרגישה שבורה,עצובה ותקועה.
ואז בא בן אדם אופטימי ולוחש לי - 'ילדה,לא נגמר שום דבר!'
ואני,מחייכת לו, חיוך מאולץ, ככה סתם, ללא מחשבה.

מתהייה לתהייה, אני יושבת, לא אוכלת, לא שותה.
מנסה לברוח, כי רע.
רע. רע. רע.
ואין ברירה,
יד אוחזת בי חזק, שאשאר.

וכך,
אני יושבת עם עצמי,
כואבת,
פוחדת,
ללא מוצא, ועדיין, כמו תמיד, רק תוהה...