אתה שואל אותי מדוע
אינני כותב מה שאני כותב
בשורות ארוכות עד הסוף
במשפט רגיל, ענייני
ולא קטוע?

והרי כל החיים שלנו
הם זרם אירועים משתנים
ולפתע נסתם המבוע
והדם מפסיק לזרום
והחי שנקטעה הזרימה
מתדרדר לאט לתהום.

יום יום שורות מסודרות, ארוכות
נקטעות
נגד רצונם של מתכנני תוכניות-
שוד ורצח, אונס, פיגוע-
תבנית לא סימטרית, הכל  קטוע
ולשווא תשאל אותי -מדוע?  

הנה איש עם אישתו נוהג מכונית,
מזמזם הנהג - הבית קרוב
ולפתע צרור יריות את הזמזום קטע
ואת חיי האיש-
ומי יודע איזו שירה יפה
עם צרור מהמארב  לפתע נקטעה?


5 דקות לפני חצות
עמד תור
מחונך, ממושמע
של נערים ונערות
משוחח ומתלוצץ
ובסבלנות מחכה -
לקץ.


וב- 5 דקות לפני החצות
לתוך הקיבוץ היפה והמאושר
מחבל ערבי חדר
והת   פו   צץ!!!
ובין רגע הקיבוץ הממושמע והנהדר
הפך לתערובת
רס  סי  סי   זכוכית
חת  תיכ  כות  בר  זל
ונת תח  חי  בשר

אז כל צופה שראה כמוני,
שכח את הליריקה העדינה של   רחל
וצרח בגרון ניחר  וקילל:
"לעזאזל!", "לעזאזל!!"

 
או בניו יורק העיר ניצבו
שני מגדלים רמים,
הם התגרו במרום ובהם אלפי  אנשים
ולפתע
הופיע מטוס עם מטען
חי
ועוד מטוס למגדלים התקרב
במהירות
אין כל ספק = הטייסים
רוצים למות!
והנה במקום שני מגדלים-
אש ודם
וערפילי עשן


והמגדלים נעלמו,
כאילו לא היו
ורק חורבות
וגופות  מרוסקות
העידו, שפעם כאן  ניצבו
שני מגדלים רמים
ושקקו חיים-


ואתה בן אדם, הרואה את הזוועה,
תאר זאת בקצב אחיד, ממושמע
ובחריזה!!


ולכן אף פעם אל תשאל מדוע
אני  שובר את השורות בקיטוע!