ואני כועס עלייך.
כועס עלייך כי החיים נתנו לך כל כך הרבה,
ואת רק חושבת איך לברוח מהם.
עם הבקבוקים שלך, והמיקטרות שלך...
רק לוקחת דוגמאות מכאלה שהחיים עזבו אותם, או שמעדיפים לעזוב
את החיים.
יותר מדי כדורי שינה,
יותר מדי עצב,
יותר מדי שתייה,
יותר מדי מהכל, חוץ מחיוכים.
ורק אני נשאר לבד,
כי כשאת בורחת לך למקום השחור הזה, את משאירה אותי לבד, סוגרת
עליי את הדלת, ולשנינו נהייה שחור בעיניים.

הלוואי ויכולת לראות כמה שאני שמח כשאת שמחה,
כמה אני בוכה כשאת כותבת לי שאת אוהבת...

אנשים לא נעלמים אף פעם, גם כשהם עוזבים את החיים.
תמיד נשאר איזה צל שעוקב אחריהם, לכל מקום אליו הם הולכים.
גם אני מרגיש לפעמים כמו צל,
רוצה לחבק אותך אבל נעלם כשהשמש שלך שוקעת.