אמילי שלי,
מתוקה כמו אודם דובדבן,
ממלצרת חיוכים בבגד גוף שחור.
עורה הצח מלבין כאבים.
בשנות ה- 50 היו עושים ממנה כוכבת,
והיום היא קיבלה טיפ של 50 שקלים, היא מתלהבת.
בימים אחרים, כשגשם בחלונות,
אני שותה קפה שחור, חזק, ללא סוכר.
היום, כאן, מולה, אני טובל את הכפית 3 פעמים,
רואה איך החלום נמס וחושב: "מהו מתוק בלי מר?"
וכן, גם החבר שלה יושב לי על הבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.