לגורפינקל, על המוזה...

רני רק חזר לפני שלושה שבועות, איזה שנה וחצי הבנאדם לא היה
כאן. בדיוק  אותו רני רק שהוא קצת  נראה כמו הכלאה בן היפי
סטלן ליאפי בחולצת GAP אורגינל שהוא קנה בהנחה מבחורה יפה, עם
עיניים של חתול בסן פרנסיסקו. כמעט שנתיים לא ראית אותו  רק
נפגשתם וזה כאילו אתה והוא בני שש שוב פעם מדביקים קלפים של
"חבורת הזבל" ורואים רובוטריקים ביחד.
מלא סיפורים כרימון, על מקומות אחרים, רחוקים, כאלה שהראש שלו
עדיין נמצא בהם, לפחות רוב הזמן.
אבל יש דבר אחד בו שקצת מוזר לי וזה שהוא כבר כמעט סיים לסדר
את אלבום התמונות. אם תמונה שווה אלף מילים אז שנה וחצי בעולם
עם מצלמה עובדת פול טיים ג'וב זה וואחד ספר. איך אפשר לעשות
דבר כזה ביומיים, לבנות פאזל  מרגעים שקפאו על נייר קודאק, שיר
טיול. לא נשמע כל כך הגיוני אם מסתכלים על זה ככה. אולי עדיף
להשאיר את כל העסק בארון שיתיישן קצת שיתסוס, באיזה שקית
פלסטיק עם כתובת בספרדית  של פוטושופ זול במיוחד בסנטיאגו.
ובאיזה יום אחד באיזה רגע לא צפוי שאת הזכרונות מערפל ענן של
עשן לבן עם ריח של הודו, תפתח את שקית ההפתעות הזאת שטמנת לך
בארון, והיא תספר לך על מקומות עם ריח אחר וצליל שונה כאלה
שנחרטו בהבזק  חד של עדשה, כמה נקודות של אור ששיחקו "עמודו"
על פיסת נייר.
הרי עם הראש הנכון גם דף מחברת הופך למטוס, פגשתי יפנית שהפכה
פיסת נייר אורז כתום לברבור.