בדימיוני ראיתי עולמות בחלומותי בלילה ראיתי חזיונות, לילה אחד
חלמתי שאני בן אדם מבוגר וחזרתי למחוזות ילדותי לביניין שבו
גרתי, אך הכל היה שומם והרוס וכל הסביבה והביניינים נינטשו.
המקום היה שומם מחיים, היסתכלתי על הביניין ואמרתי "זה הבלוק
שגדלתי בו" והשמיים הקדירו והיו כבדים ואפורים אפילו ציוצי
ציפורים לא היו, כאילו כדור הארץ ננטש וכל תושביו עברו לגור
בכוכבים אחרים. כשהיגעתי לחדר המדרגות הכל היה ישן והקירות
מקולפים ומוזנחים ואני אומרת לעצמי שאלו המדרגות שבהם הייתי
עולה ויורדת כילדה ועכשיו הכל עבר המשכתי לעלות ודיכאון עוטף
אותי וזהו ביתי הדלת החומה והיא פתוחה והבית שלי שומם ועזוב
וקירותיו עצובים על שעזבו אותם להירקב "איך זה יכול להיות שהכל
הפך להיות כך! איפה הורי? איפה אחי? איפה קולות הילדים שהיו
בדרך קבע נישמעים מבחוץ בכל ימות השנה". אמרתי לעצמי שאני יעלה
ליראות אם דודי וכרמלה עדיין למעלה הם בטח עדיין גרים כאן,
דודי וכרמלה היו שכניי מאז שאני זוכרת את עצמי, הם זוג
היפוכונדרים מבוגרים שכל חייהם נעו סביב המיטה וקופת חולים
וחוץ מזה אין להם איפה ללכת. הם היו גרים בקומה השלישית ופניי
בחרדת נטישה עצומה , משהו גורם לי לפחד כאילו אני לא לבד אבל
מהי הנוכחות שמלווה אותי אינני יודעת.

וכך אני בקומה השנייה וכבר כימעט בקומה השלישית פתאום כאילו
חיכה לי דמות איש זקן ומקריח שלגופו סדין לבן והוא נהם כשד
מפחיד ורצה לתפוס אותי ואני ניבהלתי כרואים עיניי מת שקם
לתחייה והוא רודף אחרי ומגופו נירקת אש גהנום הוא רודף ורודף
ואני בורחת בזעקות אימה, והפחד עוטף אותי עד לשד עצמותי ואז
אני יורדת ויורדת והקומות לא ניגמרות, משהו אימננטי (פנימי)
אומר לי שזהוא "מכאן את לא יוצאת והשד תמיד ירדוף אחרייך ",
בעודי רצה והינה אני רואה את עצמי ישנה. פתאום אני יודעת שאני
צריכה רק לחזור לעצמי, להיכנס לגופי חזרה והסיוט ייגמר כשכבר
אני כמעט נוגעת בעצמי גופי ניהיה כבד ורגליי כמסרבות לזוז, אני
נילחמת בכוח שנועל אותי , מושיטה ידיים לעבר עצמי  ועדיין
אינני יכולה להגיע ואני מבקשת בתחנונים ללא קיים שיעזוב אותי,
אני רוצה להיות חזרה יערה שישנה במרחק נגיעת יד מעצמי .

המרחק בין החלום למציאות ....והנה אני מבינה שקשה לי להיות אני
כאילו קיים מישהו שרוצה להגיד לי שאני משתנה ואינני רוצה בזה
כל כך אבל הזמן הוא שקובע ואינני יכולה להיות יותר ילדה ולעצמי
אני יחזור רק אם אני יבטיח שאני ימשיך הלאה כמו שצריך.

והנה אני מוצאת את עצמי מבטיחה לרוח שלא ניראת וגופי חוזר
להיות קל רגליי משתחררות ואני שוקעת בתוך עצמי שוב  ומשם כל
המציאות חוזרת בפקיחת עיניים, קמתי מהמיטה לכיוון הסלון ושאר
הבית אני פשוט רוצה לבדוק שזה היה רק חלום. הדלקתי את האורות
ביתי ומיבצרי ניגלה חזרה לעיניי אושר של ביטחון הציף אותי וכל
הזמן כשישבתי על יד החלון והבטתי איך הבוקר עולה, שמעתי את
ראשוני הציפורים ומקהלות של בולבולים שבדרך כלל היו מיתעוררות
ראשונות בבוקר ופוצחים בציוצי גן עדן של יום חדש והן מברכות
אותי ליום חדש ולהתחלות חדשות.

חלום זה שעבר עליי בלילה לא יישכך עד יומי האחרון וכמוהו עוד
הרבה!