"הבתולים שלי מתחילים לצמוח מחדש",היה השומר הכי ותיק בשופרסל
השכונתי לוחש לאוזני כל עת שנכנסתי לקנות מצרכי ייסוד, היה לו
שפם ממש באורך נחש ים וקול צפצפני כמו של אוטו גלידה.  הוא ישב
והצמיח לו את הבתולים. אני בעיניי רוחי התחלתי לראות שיוצאים
לו מבין הרגליים כמו ענפים  או שורשים של עץ אפונים. חשבתי
שהזיתים שלו נהפכו לזיתים דפוקים או לפחות זיתים מיובשים, והוא
פשוט לא יודע כיצד לפרק את המתח שנוצר לו בין הרגליים.

בשעה שקם ללכת ראו בכל השכונה שהוא סוחב את הרגליים בצורה
משונה, וכולם היו בטוחים שזה בגלל שהוא למד לעשות טנטרה או
התמחה בזן.  למעשה היו אלה הצמחים שהוא הצמיח, היו אלה
הבתולים
שצמחו לו וקשרו את הכלי שלו כמו היה חיה שאין לה חיים משלה.
הוא ומנהל הסניף היו חברים עוד מהיסודי.  היה לשומר פרצוף קטן
ולא מצאו מה לעשות עם הביצים שלו בצבא, לטגן חביתות הוא לא
ידע, לנקות
את הסירים הענקיים במטבח הוא לא יכול, כי הראש שלו היה קטן
והבטן שלו גדולה, והוא לא יכול היהלהתכופף לשפשף את הביצים
המטוגנות שנדבקו לדפנות כשהקפיצו את הסינים בארוחת הצהריים
הממלכתית, לכן הפכו אותו לש.ג ובאזרחות הוא הפך להיות השומר
המסור בשופרסל...

כשהוא בא לבשר לי שהבתולים שלו צמחו, אני לא הבנתי על מה הוא
מדבר, "תראי הוא אמר לי אני מוכן שתבואי לדיסקוטק ושם על רחבת
הריקודים תאנסי אותי. אני מוכן לרקוד איתך טאנגו,  אם את לא
יכולה לעשות לי כלום, אני יכול לגמור רק מלהסתכל על חצאית
העור שאת לובשת כשאת עולה על רחבת הריקודים". הוא והמנהל יעמדו
ליד הבר , וידעו שרק אני עושה להם תרגילים בשפיכות מוקדמות. הם
יציצו אליי מן הבר, ואני אתנועע כמו הייתי חיה מוונוס, כדיי
שהם ילכו
הבייתה מבסוטים, ובלי הבתולים שלהם כמובן.

כשהוא אמר לי בפעם המי יודע כמה "הבתולים שלי מתחילים לצמוח
מחדש", אני לקחתי ללב, התחלתי להתכונן לבילוי המיוחל קניתי
בבאזר השכונתי נעליי עקב בצבע בורדו, ולא חששתי ללכת עליהן כמו
היו
מגדל אייפל. היה לי קוקו בלי הסגנון של שאנל, אבל בחרתי בשנאל
5 בקלות בלתי מוסברת. הפודרה שהייתה כבר מחוץ לאופנה התגייסה
לעזרתי.  הייתי חיילת ממושמעת לכבוד החיילים המשוחררים.
אף פעם לא האמנתי שאני אצא לחופשי רק על כנפי הדימיון ואתן לו
לבחון אם הבתולים שלו עשויים מגומי אכיל או ברזט כמו שאוהל
מורם מהם. הפעם טסתי מעל איילון ונכנסתי לגת רימון בהילוך
אלגנטי.  הוא עמד ליד הבר כמו שחשבתי, משפשף כף אל כף וממתין
לצאת במחול הישראלי.כל מוצאי שבת הוא יוצא לרקוד ובכל מוצאי
שבת אני מתחילה לסמן מעגלים של הורה ישראלית ,או כל מיני שירים
של שימי תבורי או צביקה פיק יוצאים לי מן הגרון בלי קול. והנה,
תאמינו או לא,כמו בסיפורים החסידיים שהגוף במקום אחד והנשמה
במקום אחר, עשיתי למענו קפיצת הדרך.וקפצתי מעל כל המחלפים בדרך
הרצליה, ובדרך איילון, ונעמדתי מול הפרצוף החתיכי שלו,אומרת
לו...
"אני מצליחה להמס לך את הבתולים?"