זה היה באוטובוס 464 לדיוק מלוד לת"א, תמיד להסתכל על אנשים.
הפעם היה זה הוא, אותו אדם שאני רואה כל הזמן נוסע, הוא נוסע
תמיד לא מפסיד שום נסיעה, תמיד מסתכל סביב, ולא ישר. מחפש
אנשים, ומסתכל, ואני הייתי מוכן לתת כסף בעד מחשבתו, באותו
הרגע בו ראה כי הסתכלתי עליו והוא עליי. באותו הרגע המבט
הופנה, הופנה הפרצוף לחיפוש מבט. ואני המשכתי כאילו אני נמשך,
ולא יכול להרפות. ורואה אותו בוהה באחר, ומסתכל ותוהה אם אותו
הוא מחבב, או אוהב או פשוט רוצה לדבר איתו ותהיתי ותהיתי
ותהיתי וכאשר הוא הסתכל עליי עוד פעם והפעם עיניו נמתחו למבט
שלם מבט של הבנה של שאלה כזאת...אתם מבינים...אך האם זה נכון ?
היה עליי להסתכל, עליו ועליו להסתכל עליי, האין זה מסגיר
ומסוכן כעת או חופשי וללא גבולות אך השאלה האמיתית היא באיזה
מבט הוא מביט עלייי... ואני אני הוא זה שחיבב אותו ורצה אותו
לדבר איתי ושאני אני זה שיישב לידו בפעם הבאה ונצא ונאכל ואז
נמשיך כזוג בעולם...