ראיתי ילדה קטנה, אבודה
היא הייתה כל כך יפה, ובעיניה חלום
הסתכלתי שוב, והנה נעלמה!
לא הבנתי מדוע ולמה ואיך
רציתי לראותה שוב.
הייתי בטוח שאם אחייך,
היא תשוב.
אך ככל שחשבתי עליה יותר
הבנתי שעליה אליי לוותר,
וכאב לי מאוד, כי אותה הילדה
היא ממש לא סיפור אגדה,
חיפשתי אחריה במשך כל חיי
ולקראת סופי נתגלתה היא אליי
היא כבר לא ילדה, ולא אבודה
קורנת, זוהרת, אך בעיניה ערגה
הסתכלה היא עליי, ובחיוך עצוב
אמרה שהפעם תלך לבלי- שוב
אך רצתה היא לומר לי רק זאת
שאמשיך את חלומותיי לחזות,
ושאף פעם לא אוותר כמוה
שתמיד אלחם
שתמיד אוהב
שתמיד אחיה אפילו לאחר מותי.
והבנתי, עיכלתי וקיבלתי את לכתה
אך עמוק בתוכי לבי בכה
כי איבדתי אותה, את אותה הילדה,
וידעתי כי התקווה נכנעה והתבגרה.