נכנסתי יום אחד בהיר (בערך) לסיור תמים בטאוור רקורדס המקומי
בעירי,  שכבר בתחילתו החלטתי לפנק קצת את עצמי ולקנות דיסק
טוב. לאחר כמה דקות של חיפושים אחרי אלבומים של להקות מסקרנות,
החלטתי להיווכח בעצמי שאכן שאר האלבומים של ניק דרייק, חוץ מ
Five Leaves Left (אגב אלבום יפהפה) טובים לא פחות מהמוזכר
(שהוא גם, הראשון). ואכן המוכר, אור שמו, צדק. הדיסק, Bryter
Layterבאמת היה פנינה יפהפייה כמיטב המסורת של ניק דרייק. אבל
האמת היא, שבאותו רגע חיפשתי משהו קצת יותר... ספייסי.. ועדיף
בתקציב נמוך. קודם לכן הגנבתי מבטים לעבר הסטנדים של המבצעים,
ועיני נחתו על  אחד של קלאסיקות בריטיות, ובמחיר מוזל. בין
העשר or so, נח לו בשלווה אלבום צהבהב בשם "Goodbye Yellow
Brick Road"  של אדון אלטון ג'ון - האיש והמשקפיים. ואני,
ששמעתי מספיק על האלבום הזה והסקרנות שלי לגביו הוצתה מכבר,
הבאתי את האלבום עד לידיו של המוכר הנחמד והקשבתי. אני חייבת
לומר שלא שמעתי כל כך הרבה מהאלבום (בקושי חמישה שירים) אבל
הלכתי לפי האינטואיציה , והוצאתי מארנקי 45 שקלים חדשים.
ביום למחרת הקשבתי לאלבום, ואוזניי שמחו והודו לי על סוכריית
הלימון הזו. יותר מאוחר הקשבתי לו שוב, אבל כעת, חמושה
באוזניות משובחות.
עם תו האורגן הראשון נכנסתי לעולם אחר, שלא רציתי לצאת ממנו.
השילוב של מלודיות זורמות, לא מחוספסות מדי, פסנתרים שנוגנו
ביד חופשית וסוחפת.. האופטימיות המעט ילדותית, שדי שלטת
באלבום, מהמלודיות ועד לעיצוב האומנותי של האלבום (צבעים
בהירים, שמחים, יד דמיון חופשית בעיצוב העטיפה שבה מצוייר
אלטון מתחיל לצעוד על גבי שביל הלבנים הצהובות לעבר עולם ירוק
ומשולם). אני חייבת לומר ששמחתי כל כך לגלות booklet כבד למדי,
עם מילים, וציור תואם ליד כל שיר. מוסיקה ואומנות. ושניהם
מעולים, ובאלבום אחד.
ואוסיף דבר על המלודיות. בהתחלה הן אולי נשמעות מתקתקות משהו,
אבל אחרי שמיעה או שתיים מובן שהן אולי בהחלט כאלה. אבל הן גם
יצירתיות, סוחפות, אמיתיות, נוגעות, ואפילו רציניות איפשהו.

אולי האלבום הזה מייצג פרידה מהילדות ומהתמימות. מצד אחד עומד
המלל  שנכתב ע"י אדם בוגר, שנחשף לכאבי האהבה, מוות וחיים
עצובים של אנשים אחרים (שיר בשם Sweet painted lady שמדבר על
זנות..). מצד שני - לחנים אופטימיים, ללא טיפת מרירות, (שבזכות
הפסנתר השלט והקול החלק של אלטון מקבלים נופח קלאסי כלשהו,
שמאוזן ע"י הגיטרות, סינתיסייזרים מעטים, אורגן ואפילו
קסטנייטות!).


לסיום דבר. אלבום מופת, שלא כדאי לפספס בשום הון שבעולם.
אופטימי, מעניין, ממכר, אמיתי.

כמו קרן שמש בהירה ביום גשום.