ואחותי בוכה מולי, מנסה לומר לי את שאני כבר הבנתי לבד. היא
נכנסת לחדרי, מגיעה לאזור המטבח, רוני שוברת את הכלים בשאגת
כאב שמימיי לא שמעתי. ולא רציתי לשמוע. הם מודיעים.
רוני פותחת את הדלת לאבא ולשני קצינים במדים. רוני הולכת לפתוח
את הדלת, אולי זה אורי, חוזר מהצבא, למה כל כך מאוחר?...
רוני, שרית ואמא רואות סרט שאסור לי לראות, שולחות אותי לישון,
וכולנו מתיישבות, מדליקות את הטלוויזיה.
אני ושרית רוקדות עם המוזיקה הישנה ב-MTV, מנקות את הבית לכבוד
השבת.
אולי קצת אחר כך, אולי עוד לפני כן, צה"ל קובעים את מותו של
חייל אלמוני מרוסק פנים, ילד בכיתה ח' מזעיק עזרה, רואה חייל
מת, מרוסק לחתיכות, עם רובה אמ-16 ארוך לצדו, ילד הולך לטייל
בבית הכרם.
בחום אוגוסט, גופתו של אחי אורי מחכה למוצא.
אורי מתגלגל במדרון התלול, הסלעי, גופו נשבר עם לבו והרובה
יורה בו ללא הבחנה.
אורי שלי מטייל בלילה, אולי לבדו ואולי לא, אולי שבור לב ואולי
לא, אולי רוצה למות, אולי לא.
אולי קצת אחר כך, אחרי כמה ימים טובים, בחופשת הקיץ, אני ואורי
יושבים ליד המחשב שלו ואוכלים ארטיקים שאת עטיפותיהם מפלסטיק
אנחנו זורקים מאחורי הטלוויזיה. אנחנו צוחקים על זה.
כאן אני עוצרת,
לו רק באמת יכולתי להישאר בנקודה הזו... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.