הצופים והצופות, צ'רלי קצ'רלי...
http://web.beitberl.ac.il/%7Eamnon.till/lme.htm
Email: amnont@walla.co.il

Homepage (Hebrew): http://www.stage.co.il/Authors/AmnonTill
Homepage
http://mywebpage.netscape.com/amnontl/homepage.htm
Picture
http://mywebpage.netscape.com/amnontl/instant/aboutme.html

"הצופים והצופות צ'רלי קצ'רלי
הם נסעו ברכבות צ'רלי קצ'רלי
הם נסעו לירושלים צ'רלי קצ'רלי...."

=========================================
שכבת "איל" של שבט דיזנגוף

הסיפור האחרון שלי ("הפגישה עם נחמן") העלה לי זיכרונות רבים
מתקופת הצופים. דבר ראשון זכרתי שלשכבה שלנו בצופי דיזינגוף
בת"א קראו שכבת "אייל".

מנהיגי השכבה שלנו היו דני פיאנס (שהיה גם בצופי ים ולא הלך
איתנו לנח"ל ואח"כ היית לו חברת נסיעות שקשורה לדרום אפריקה)
ואריה טסלר (ששנים אח"כ היה מנהל שיווק בחברה שבה שווקו
צעצועים מיובאים וחברות רבות אחרות ולאחרונה חברת ביטוח).
אריה, למד איתי בבית ספר דובנוב ובתיכון חדש, והלך איתנו
לנח"ל.  

היה לנו בחור בשם יוסלה, שהיה קומיקאי מצוין, והשתתף בהצגות
רבות שנעשו בשבט. יוסלה שרת בצבא בלהקת פיקוד מרכז. גם יוסלה
היה מדריך בצופים ביחד עם יוסי סרנה (יוסי היה גר לידי בת"א
ונהגנו לרכב באופניים לחוף בת ים ולהתרחץ ליד הסלע של חוף בת
ים).

יוסי היה גם מדריך בצופים. לימים נהייה יוסי סרנה לפרופסור
באוניברסיטת ת"א  (במחלקה לביולוגיה - אם אינני טועה). יוסלה,
למרבית הפלא, הפך להיות רואה חשבון מצליח ושותף במשרד קסלמן
וקסלמן לראיית חשבון וגם עובד כיועץ עצמאי.

מדריך נוסף היה בחור בשם יוש שנהג לעבוד לפני הגיוס בבניין,
אבל הוא לא יצא עמנו לנח"ל. היו לו זוגות בשכבה: תלמה גולדברג
ומשה מטלון, ואסתר בן יעקב וראובן אשכנזי (שהיה גם מדריך). היה
לנו בחור בשם מומו, שלימים היה לו משרד עורכי דין, לא רחוק
מהמקום בו היה שבט דיזנגוף.

היה לנו בחור בשם דוד שחורי שלימים נהייה רופא שניים הגר בת"א.
יובל מיזנר שאחרי השרות התגייס לצה"ל שנית. היום הוא יבואן של
מכשירי כבוי, מכשירי ריסוס ועוד. דני (ביבי) הפך להיות פרופסור
באוניברסיטה בקנדה. אם אינני טועה גם אשתו היא פרופסורית שם.

דורית קרוינר שלמדה אתי בדובנוב ותיכון חדש הפכה להיות
פסיכולוגית קלינית העובדת בשלוותה. אביה של דורית היה בתנועת
בלו ויס (כחול לבן: תנועה ציונית של יהודי גרמניה) בגרמניה יחד
עם אבי וגם בארץ הם שמרו על קשר.  

רעיה דויטשר קבלה דוקטורט מאוניברסיטת ויסקונסין בארה"ב, והפכה
לפסיכולוגית קלינית של ילדים העובדת בבי"ח בלינסון (עתה מרכז
רבין). היא למדה בארה"ב בשנים שאני למדתי שם (70-74). יעל גלפר
הפכה להיות אמנית שציוריה מוצגים במוזיאון בניו יורק.

אהרונה מלקינד (שלא יצאה עמנו לנח"ל) נשאה והתגרשה מאסי דיין
(אשתו הראשונה) והפכה אח"כ להיות סוחרת אמנות מצליחה בניו יורק
וכך גם הבת שלה.

ניבה שהייתה במגמת מזרחנות הפכה להיות מנהלת בית ספר ועתה
מנהלת עמותה העוזרת לילדים במצוקה. היא נשואה לעו"ד משה
מטלון.
גם אחותה, חנה שוורץ היית אתנו בשבט דיזנגוף ובתיכון חדש, אולם
לא יצאה אתנו לנח"ל.

היה לנו בחור בשם צביקה מרגלית שעימו נפגשתי בניו יורק ב1970.
אם אינני טועה הוא היה חשמלאי. היה לנו בחור בשם שמוליק
(שכינויו היה "שמן") ועמוס שהלך אתנו לנח"ל.
=====================================
מהו הנח"ל ומדוע הוא קיים?

הנח"ל הוא ראשי תיבות של נוער חלוצי לוחם. נראה לי שבמקורו
הנח"ל הוקם כדי ליצור האחזויות נח"ל, אשר התיישבו בנקודות גבול
או נקודות אסטרטגיות שונות והיו אמורות להפוך לקיבוצים. כמו
כן, הקיבוצים בזמנו, הוציאו הרבה צעירים לפיקוד בצה"ל ולטייס.
אנשי הנח"ל שבאו בד"כ מהעיר, היוו עתודה למחסור של הצעירים
בקיבוץ (וצעירות הנח"ל לעיתים התחתנו עם בני הקיבוץ), ועסקו,
כחלק מהשרות הצבאי, בעבודות חקלאיות.

הנח"ל לקח חלק פעיל, בשנות החמישים והשישים בפעולות התגמול של
צה"ל נגד מסתננים לישראל. בשנות השבעים והשמונים, הייתה ביקורת
חריפה בצה"ל, על כך שהנח"ל מהווה בזבוז של כוח אדם בצה"ל.

הטענה הייתה שחלק גדול מאנשי הנח"ל הם בוגרי תיכון, שיכולים
למלא תפקידי פיקוד מוצלחים יותר בצה"ל. הטענה הזו נשמעה גם
בשנות ה60 בתקופה ששרתנו בצה"ל. בעקבות הביקורת נאמר שהנח"ל של
היום השתנה והפך להיות יותר קרבי. ביקורת אחרת הושמעה מהשמאל,
הייתה על כך שהרבה מהאחזויות הנח"ל בשנות השמונים והתשעים
הוקמו בשטחי הגדה המערבית.
=================================
ההתארגנות לקראת הנח"ל

שכבת איל הייתה אחת השכבות הגדולות בת"א והיו בה בתקופות שונות
בין 70-90 חברים. אולם לקראת ההליכה לנח"ל הצטמצם מספר החברים
ואנו בעזרת תגבורת הפכנו לגרעין "קציר" שמנה כ90 איש והיה בין
גרעיני הנח"ל הגדולים במחזור קיץ 63.

עם מי התאחדנו? בת"א התאחדנו עם צופי קהילה. בנוסף התאחדנו עם
צופי חיפה (אלו היו צופים שבכרמל - אינני זוכר לאיזה שבט היו
שייכים), וכן עם צופי רחובות, צופי גבעתיים וצופי באר שבע.

נפגשנו עם חברי הגרעין מרחבי הארץ מספר פגישות ובקיץ 1963
הלכנו לנח"ל, הקרביים לטירונות של חצי שנה והבנות והכ"למדים
לחודשיים. כאשר הם גמרו את הטירונות הם חיכו לנו בדגניה ב',
ואנו הצטרפנו אליהן לחצי שנה בדגניה וחצי שנה בהאחזות הנח"ל
בארותיים שבנגב.

האחזות הנח"ל בארותיים הייתה ליד האחזות קציעות (בסביבה זו
הוקם אח"כ מחנה אנצר, ששימש מחנה מעצר לפלשתינאים בזמן
האינתיפאדה). לבסוף סיימנו בתל קציר, שהיה קיבוץ היעד שלנו,
והשתחררנו בשנת 65 (הבנים לאחר שנתיים וארבעה חודשים והבנות
מוקדם יותר - קיצרו לנו את השירות בחודשיים!!).
========================================
העבודות בהן עבדנו

בתל קציר וכן בדגניה ב' עסקתי בשני תחומים עיקריים: לצאת לשדה
ולאסוף קש כדי לרפד לפרות את משכנן, ובבננות. בבננות עסקנו
במגוון של עבודות שרובן ככולן לא היו מלהיבות במיוחד: חפירת
גומות לבננות, נטיעת שטילי הבננות, זיבול הבננות, קטיפת העלים
היבשים, והמלאכה הקשה מכולן: איסוף הפרי והעמסתו על המשאיות
שהובילו אותו לת"א. הייתה לנו גם תורנות מטבח ותורנות שמירה.


לאחר מספר חודשים בבננות בתל קציר, נחשבתי מספיק ותיק ומנוסה,
וכן ידעתי אנגלית. לכן, הפקידו בידי את מתנדבי ומתנדבות חו"ל
שבאו לקיבוץ, והפכתי למנהל עבודה. יחד עם המתנדבים ניקינו את
העלים היבשים בבננות. אנו עבדנו בבננות מ4 בבוקר עד 12. אח"כ
אכלנו צהרים והלכנו לישון. אחר הצוהריים היינו מבלים לעיתים
ברחצה בכינרת.  
=======================================
הנוף

הנוף של עמק הירדן היה ונשאר מקסים, גם כאשר היינו בדגניה,
אולם להשקיף עליו ממרומי גבעת תל קציר היה ממש תענוג. מעלינו
היו הרי רמת הגולן, ומעל תל קציר היה מוצב תאופיק. לא רחוק מתל
קציר היה שטח מריבה בין ישראל וסוריה, (שטח הפקר), וכאשר היה
עולה עליו טרקטור ישראלי, הסורים היו מתחילים לירות עליו
וחילופי אש היו מתפתחים בין הצדדים.

לאחר מלחמת ששת הימים, נכבש מוצב תאופיק. באותה שנה עליתי
לרמה, וראיתי כיצד תל קציר נשקפת מתחת למוצב תאופיק. באחת
העמדות הסוריות ראיתי מאג, וכשהתבוננתי דרכו ראיתי את חלון
ביתי בתל קציר נשקף מבעד לכוונת. אילו רק החיל סורי היה לוחץ
את ההדק, הצריף שבו גרתי בתל קציר היה מתפורר ועולה בלהבות!!
======================================
השחרור מצה"ל

עם השחרור שלנו בשנת 1965 (הבנים שרתו שנתיים וארבעה חודשים.
קצרו לנו את השירות בחודשיים) אמרו לנו המפקדים ש"הם מצטערים
שלא יצא לנו להלחם"!! אולם שנתיים אחר כך נלחמנו במלחמת ששת
הימים.

כזכור מלחמת ששת הימים הייתה קצרה והניצחון היה אדיר. אולם,
אחרי מלחמה זו באה מלחמת ההתשה ("מלחמת היום השביעי" - שבה
נפגעו מספר חברי), מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון, האינתיפדה,
פיגועי הטרור... ועתה ילדינו עומדים גם הם להתגייס לצה"ל בעוד
מספר שנים.
========================================
עזיבת הקיבוץ

חלק גדול מאנשי הגרעין עזבו כדי ללמד. זה לדעתי היה גורם מרכזי
בעזיבת חברי הגרעין. הקיבוץ באותה תקופה היה מוכן לממן לימודים
רק בתחום החקלאות, ורק לצורכי הקיבוץ. חלק מאנשי הגרעין, כמו
אריה טסלר, נשאר מספר שנים בקיבוץ, חלק נשארו זמן רב והרוב
עזבו. כנראה האידאל של איש קיבוץ העובד בחקלאות, (זוכרים את בר
בורוכוב ורעיון הפירמידה ההפוכה, וא.ד. גורדון ו"דת העבודה"?)
ומקיים חיי קומונה, האמורה להיות אוטופית, חיה חיי צדק
ושיווין, לא קסם להם.
======================================
ביקורים בקיבוץ

מכיוון שבן דודי גילי סלונים ז"ל נשאר בתל קציר כ20 שנה עם
רעייתו אפי וילדיהם. היו מספר פעמים שבאתי לבקר אותו, ואז גם
ראיתי את חברי הגרעין שנשארו אז בקיבוץ.
==================================
מי היה בגרעין קציר?

מכיוון שנפגשנו 20 שנה לאחר השחרור מהנח"ל (אני לא הייתי
בפגישה, אולם יש לי את הרשימה שקבלתי מאברהם שוויצר (ויש -
חברו של יואב ברש) שהוכנה לכבוד המפגש). אזכיר כמה שמות ידועים
(פחות או יותר) מאנשי הגרעין. מכיוון שבישראל "כולם מכירים את
כולם", אולי גם אתם מכירים חלק מאנשי "גרעין קציר לתל קציר".

שני אנשים מתו מאנשי הגרעין: בן דודי גילי סלונים ז"ל, שהיה
מצופי קהילה וגבי גפני ז"ל, שניהם מסרטן. חלק מאנשי הגרעין
נשארו זמן רב בתל קציר לאחר השחרור: דן קדר (קורץ - שעבד במפעל
הקיבוץ תל קציר בשם תלקון. הוא לבסוף עזב את תל קציר), יגאל
לב-ארי (פיגי ), רמי רוטשטיין (רון)  (שבא מצופי חיפה ואירח
אותי פעם בביתו לפני ההליכה לנח"ל), יצחק פלץ (יוגב) (שגם הוא
היה מצופי חיפה).

מצופי גבעתיים: אודי אדלמן,  הפך להיות בעל חנות לצורכי צילום,
ופגשתי אותו מספר פעמים לאחר השחרור. את יואב ברש, מבעלי הוצאת
מסדה, פגשתי במשך שנים רבות בשבוע הספר בת"א. ליואב יש קרובות
בחנות ספרים מסדה בהרצליה, וגם דרכן מסרתי ליואב ד"ש. יואב
שימש לנו סמל ודוגמה בזמן הטירונות שלנו, כיצד הוא לא נכנע
לטירטורי המכי"ם והסמל.

חברו של יואב היה אבי שוויצר (ויש),  ואותו פגשתי בוילה שלו
בהרצליה פיתוח והוא היה נשוי לברוריה, חברתו מלפני הגיוס.
פגשתי את אבי לאחר המפגש של גרעין קציר, והוא נתן לי את צילום
רשימת חברי הגרעין. לדני וורנר, הייתה חברת קטרינג, וגם חלק
במועדון תל אביבי, שבזמנו נשרף. יורם בירב (בובי), עבד אצלו
בתור מנהל חשבונות, ויורם נישא למלכה, חברתו מהנח"ל. אותם וגם
את משה רון (שצי) פגשתי שנים אח"כ בת"א.

מצופי קהילה בת"א היו בגרעין יורם מסרי, שנהייה קבלן, והיה
נשוי לחברת הגרעין מבאר שבע. אחיה, שגם הוא היה בגרעין, היה
אבישי הניג, שהיום הוא פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת הנגב.
מוגי גור, (שלמד אח"כ בארה"ב ונהייה דר' למדעים, ולימד
בטכניון).

היו לנו זוגות בגרעין: ריקי ועמוס אליגון, עדנה ואבינועם
פישמן, ליויה ואריה שליט (ליויה הפכה אח"כ לספרנית בספריה
העירונית בכפר סבא וראיתי אותי כאשר הבאתי את ילדי לספריה),
שתי אלחדיף ומומו, עמינדב כהנוביץ ובנימינה, (שלימים בנם הפך
לתלמידי בקורס למחשבים בהדסים), וריקי ועמוס אלייגון. עמוס הפך
אח"כ לגניקולוג וריקי למנהלת בית ספר.  

מצופי חיפה היה לנו בחור בשם משה קרבצקי, שגילה התעניינות
בספורט, והפך נושא זה לעיסוקו. נתן כוהן (נוס), מצופי רחובות,
הפך אח"כ לבעל נגריה. יוסי בוכניק, מרחובות היה מורה תקופה
קצרה ואח"כ עבר לעיסוק אחר. את דב אפלבוים מרחובות ראיתי שלמד
בירושלים מזרחנות. מאז 87 עברתי למגדיאל, ומנחם ארצי גר עם
אשתו לא רחוק ממני, ואני רואה אותו בברכה של מגדיאל מידי פעם.
=====================================
סוף הסיפור

בשנה האחרונה באתי עם אשתי וילדיי לטיול לטבריה למספר ימים.
כאשר נסענו לבקר במעיינות אל חמה, עברנו ליד דגניה וראינו אותה
מצד ימין ואת תל קציר ראינו משמאל על הגבעה. סיפרתי לילדי על
הקיבוץ.

חצינו גם את אגם הכינרת בסירת מנוע ונסענו לעין גב, ואכלנו
במסעדת הדגים. אני זוכר כיצד מוקי צור היה מוכר דגים במסעדה,
וכיצד מוקי הרצה לנו בהיותינו בקיבוץ. בזמנו, עבר הגבול ליד תל
קציר ועין גב, ולעיתים עלינו למוצב הישראלי המשקיף על עין גב
וצפינו בסורים. נסענו לעיתים מתל קציר לעין גב לאירועי תרבות
שונים כמו קונצרטים וערבי שירה, וכן הרבנו לבקר באמפיתאטרון של
צמח באירועי תרבות.

כאשר עברנו ליד דגניה א' של היום היה על הכביש שלט מעניין:
האתר של דגניה באינטרנט. ואמנם כאשר חזרתי הביתה הסתכלתי באתר
זה ונהניתי ממנו.

דגניה א', אם הקבוצות והקיבוצים, שמשם יצאה הבשורה של הקיבוצים
לרחבי הארץ, מקימה אתר באינטרנט ומעונינת להפיץ ידע זה!! כידוע
ישנה אמרה באינטרנט: !!If you are not there you don't exist,


ואולי קיבוץ דגניה, חפץ חיים הוא?
======================================

קישורים

קישור לאתר דגניה א' באינטרנט
http://www.degania.org.il

דגניה א: הסטוריה
http://www.kibbutz.org.il/orchim/6-Dgania.htm

דגניה א: הסטוריה
http://www.degania.org.il/historia.htm

דגניה ב במלחמת השחרור
http://www.idf.il/hebrew/history/degania.stm

האתר המסחרי של דגניה ב
http://www.degania-b.co.il

קישור לאתר תל קציר
http://www.tel-katzir.co.il

=========================================

הבלוג שלי בתפוז
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=amnontill

הבלוג שלי בקפה דמרקר
http://cafe.themarker.com/view.php?u=162968

=========================================