"מתפטר?! אתה?!"
"התייאשתי. לא משנה מה עושים, מה נותנים, הם הורסים את זה. הם,
עם הפצצות, עם חוסר הסבלנות. הם- אותם אלה שמקיימים את המצוות
אבל לא משרתים בצבא. אותם אלו שכן משרתים בצבא ולא מקיימים
מצוות. אותם אלה שהופכים את הצבא לצורך. אותם אלו שאינם מכבדים
את שאר בני האדם. זה די מצחיק, אתה יודע, אני לא מסוגל לחשוב
על מישהו אחד שלא ביצע עברה מוסרית כלשהי."
"אבל תמיד יש סיכוי! תמיד יש תקווה! נשלח נביא, כבר מזמן לא
שלחנו אחד, הוא ידבר איתם, יסביר, ישכנע, יאיים!"
"נביא?!" אלוהים גיחך קלות, "הם סתם יקראו לו משוגע ויסממו
אותו למוות באיזה בית משוגעים. לא.. לא, אין תקווה."

הלכתי. מה יכולתי לעשות?! הרגע אלוהים אמר לי שהוא מתפטר, שאין
תקווה, שהעולם כל כך מחורבן שאפילו הוא התייאש. הוא! אלוהים!.
הלכתי להשתכר.
אם להם מותר, אז גם לי. פעם קודמת שמלאך השתכר הסידרה
"קטנטנות" נוצרה. אנחנו לא רוצים עוד אסון שכזה, אבל אם אין
תקווה, אז אין תקווה, ואני מעדיף להעביר את הזמן הזה של חוסר
התקווה בשכרות.
נכנסתי לבר. היתה שם טלוויזיה ובה שודר משחק כדורגל. ראיתי את
האנשים רודפים אחרי הכדור במטרה לבעוט בו, למען האמת, אף פעם
לא הבנתי את ההתלהבות הגדולה מהמשחק הזה. אבל בסדר. המשכתי
פנימה אל תוך הבר לכיוון דוכן המשקאות. בדרכי פנימה הבחנתי
בשני אנשים שמתחילים לריב. זה מצחיק למדי, כי נראה שאני היחיד
מכל האנשים שהצטופפו בבאר היחסית קטן הזה שהבחין בריב המתפתח.
ביקשתי מהברמן וודקה נקיה, הורדתי כמה כוסיות. הבטתי באנשים
מתווכחים. כולם, כמו חיות. הריב הזה של שני אנשים עכשיו התפתח.
"מכאלה ריבים מתחילות מלחמות" חשבתי לעצמי, "חסר תקווה" שמעתי
את אלוהים. מעניין שאני היחיד ששומע אותו. התחלתי להאמין שאני
משוגע בעצמי, אבל אז נזכרתי שאני מלאך, לא משוגע. מלאך אמיתי,
עם כנפיים וכל החרא הזה. התחלתי ללכת ברחוב. לאן? לא יודע.
עכשיו שאלוהים מתפטר אני מניח שאני מובטל. לחפש עבודה? בשביל
מה? במילא הכל ייגמר בסוף. עכשיו, כשאלוהים מתפטר, אין טעם
לכלום. אני מניח שאני יכול לצפות בהכל מלמעלה, אבל שם אין
אלכוהול, ואני צריך אלכוהול, עכשיו, כשאלוהים מתפטר.
נכנסתי לסופרמרקט הקרוב ביותר, לקחתי ברנדי מהמדף וניגשתי
לקופה. לפתע נכנס פנימה איש, לא נמוך, לא גבוה. לא שמן, לא
רזה. פנים נאות למדי. האיש נראה מבוהל. הוא סגר אחריו את הדלת
הוציא אקדח וצעק "זה שוד! כולם על הרצפה!" נשארתי עומד עם
הברנדי ביד וחייכתי לעצמי. הוא הסתכל עלי.
"למה אתה מחייך?!" נבח לעברי. "אתה לא קולט שאני יכול להרוג
אותך בכל רגע? אתה יכול למות כל דקה?"
"גם אתה יכול למות כל דקה, אתה יודע"
לשודד לא היה כוח לזיבולים שלי. הוא ירה בי שני כדורים, לקח את
הכסף ויצא. ושוב מצאתי את עצמי לצידו של אלוהים.
הסתכלתי על השודד מלמעלה בעודו יוצא מהסופר.
לפתע הגיחה מכונית מהפינה ודרסה אותו. הוא מת על המקום.
"כדי שלא תגיד שאין צדק בעלם"
"אז לא התייאשת?"
"התייאשתי. אני יוצא לחופש. נתראה בעוד כמה שנים"
"אבל אתה אלוהים! אתה לא יכול לצאת לחופש! מה יהיה אם אתה תצא
לחופש?"
"אולי הם ילמדו בכוחות עצמם"

וכך אלוהים יצא לו לחופש. אני פה, מנסה לתקן את עוולות העולם,
בלי הצלחה מרובה.
אלוהים התייאש.