זה סיפור די עצוב, על אדם  עם חזון וצידנית- שיצא לחוף הים
למכור אושר.
הוא הסתובב ימים ושבועות בחוף הים, ובזמן שכל שאר האנשים עם
הצידניות צעקו "ארטיק ארטיק", הוא צעק "אושר אושר". אנשים
הסתכלו עליו כאילו הוא משוגע, והוא בסה"כ רצה שהם יהיו
מאושרים. במובן מסויים, הוא גרם להם לאושר. הילדים הקטנים תמיד
צחקו עליו כי חשבו שהוא משוגע. מי רוצה למכור אושר?! כזה מצרך
נדיר. אבל לאיש הזה היה אושר בכמויות. מספיק אושר כדי להביא
לשלום במזרח התיכון. מספיק אושר כדי למנוע את המלחמה הקרבה
ובאה. אם לכל אנשי העולם היה רבע מכמות האושר שלו, העולם היה
באמת יפה. האיש, בגלל אופיו המאושר, לא התייאש, והמשיך להסתובב
על החוף בת"א עם צידנית ולצעוק "אושר, אושר!" בזמן שכל שאר
האנשים עם הצידניות צועקים "ארטיק ארטיק!".
המבוגרים אמרו לילדיהם להתרחק ממנו, הוא הפך להיות ה-שיחה של
העיר. כולם דיברו על האיש המשוגע שמסתובב על החוף בת"א עם
צידנית ומנסה למכור אושר, היו אנשים שסברו שהוא מוכר סמים. פעם
אחת מישהו הסתקרן, ושאל אותו כמה עולה מנת אושר. "שקל וחצי"
ענה האיש עם הצידנית. "ולכמה זמן היא תחזיק?" שאל הסקרן. "כמה
שנים טובות, זה תלוי איך תטפל בה" ענה האיש עם הציידנית. הסקרן
לא הפסיק פה, אחרי הכל, הוא סקרן, אז הוא המשיך ושאל "מה זאת
אומרת איך אני אטפל בה?". "את מנת האושר הראשונית אני נותן לך"
ענה האיש עם הצידנית חייך חיוך רחב מהרגיל ואז המשיך "אתה
מחליט אם אתה אוהב להיות מאושר או לא, אתה בוחר איך  להתייחס
לאושר הזה, על איזה חצי כוס להסתכל". האיש הסקרן חייך חיוך
מאולץ, עכשיו הוא כבר היה משוכנע שהאיש הזה מטורף. אם זה כ"כ
קל להיות מאושר, למה כולם כ"כ עצובים?.
האיש המאושר לא התייאש, והמשיך להסתובב על החוף בכפכפים בלויות
ועם צידנית שמכילה אושר שיכול לפתור את בעיות העולם, ולצעוק
"אושר, אושר!" כשכל שאר האנשים עם הכפכפים והצידניות צועקים
"ארטיק, ארטיק!".
האיש, כמו כל האנשים, מת בסוף. הוא מת כשעל פניו חיוך גדול,
ובידיו הצידנית עם אושר שיכול לפתור את כל בעיות העולם. האנשים
כ"כ פחדו ממה שיכול להיות בצידנית, שהם אפילו לא פתחו אותה. הם
פשוט קברו אותו יחד איתה.
וכך הלך לעולמו, איש עם כפכפים בלויות, חיוך ענק, צידנית,
ומספיק אושר כדי לפתור את בעיות העולם כולו.